הנה בטני כיין לא יפתח (יומן)

יומן ערב, 29.10.22

ביליתי שבת אצל אחי בגבעת יערים. את הדרך לכאן והשהות הראשונה סיכמתי ביומן צילומים אתמול. אחר-כך, בזמן שהאחרים הלכו לתפילת מעריב, דיברתי עם גיסתי, שמקצועה הוא תרפיסטית, ושפכתי את ליבי, ללא מסננים וללא מעצור. או כפי שאני אומר לאחרונה – אומר את הדברים plain – ישיר ופשוט, כפי שהם. איני יודע אם לגיסתי היו הרבה עצות, אבל לפחות הקשיבה. ולמעשה גם לא לגמרי הקשיבה עד הסוף, כי אחייני הפריע שם כל הזמן והיה צריך לטפל בו. אבל בכל זאת הרבה דברים נאמרו.
ואחרי הארוחה הצטרף גם אחי ואמרתי עוד דברים. שפכתי את מחשבותיי בחופשיות ובזרם.
ובארוחה, דבר אחד משמעותי קרה – כשאחי ניסה לפתוח את יין הקידוש, הוא נפל ונשפך כולו. עוד קודם אמרתי שיש בעולם אותות וסימנים, ושצריך להאמין בהם, אבל מה משמעותו של דבר זה – לא ידעתי.
לפני שהלכתי לישון אמרתי לגיסתי שיש פסוק באיוב, אלא שציטטתי אותו לא במדויק – 'הנה בטני כנאדות ישברו' או משהו כזה, אמרתי. והוספתי – הדיבור משחרר (היא צחקה, כאילו שהיא לא יודעת זאת, הרי על כך מבוסס המקצוע שלה), והלכתי לישון.
בבוקר קמתי ובדקתי את הניסוח המדויק של הפסוק, והוא –
איוב לב, יט –
הִנֵּֽה־בִטְנִ֗י כְּיַ֥יִן לֹא־יִפָּתֵ֑חַ כְּאֹב֥וֹת חֲ֝דָשִׁ֗ים יִבָּקֵֽעַ׃
הלסת שלי נשמטה – יין שלא נפתח, אובות (כלומר נאדות) שנבקעים – הרי זה בדיוק מה שקרה אתמול עם בקבוק היין! זה האות! ושפך הדברים שלי – זה הנמשל. אך כפי שנראה בהמשך, זה רק נמשל אחד. אך תחילה פירושי הפסוק –

מלבי"ם –
הנה בטני כיין לא יפתח שהרוח התוסס ביין ועצור בו רוצה לצאת, ואם האוב ישן וחזק יוכל לעצור ולכלא את הרוח והיין, אבל אם הוא אוב חדש יבקע, וכן אני שעדיין לא הרגלתי לעצור את דברי יבקעו דברי לחוץ.

מצודות –
כיין – כנאד יין אשר לא נפתח ולא פג טעמו ולזה הוא חזק ביותר, עד אשר יבקע את הנאד ויוצא, וכמו נאדות חדשים אשר יתבקע מהר מחוזק היין אשר בהם ויוצא א״כ היין מאליו, כן הדברים השמורים בבטני כאלו יבקעו הבטן ויצאו מאליהם.

*

טוב, הלכנו לקידוש בבית כנסת. מישהי שם (שאני מכיר מכאן) עברה תאונה וניצלה בנס ולכן בירכה הגומל ועשתה קידוש (אני שאלתי מה מברכים במצב כזה. לא יודעים. אולי אפשר להציע – 'ברוך הפודה והמציל'?).
ואז שם אחד מדבר על פוליטיקה, ואני מקשיב. הוא מסיים שיחתו ואז מתחיל לדבר איתי לפני לכתו, אבל השיחה מתארכת. האדם הוא תומך בן גביר, והוא מנסה לשכנע אותי שרק בן גביר יביא ביטחון למדינה. הוא אדם די תוקפני, אפשר לומר. שמו יפתח.
תוכן דבריו? לשמור על מדינה יהודית, יד קשה, נגד עובדים זרים, נגד בית המשפט ו'כנופיית רחביה' ועוד כאלה. והוא גם אומר פסוקים רבים, רק את חלקם אני זוכר. למשל, 'מקום המשפט שמה הרשע', 'סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור' ועוד. נו יופי. ואיפה מופיע גביר בתנ"ך? בשני פסוקים, בברכת יצחק ליעקב – 'הוה גביר לאחיך', 'הן גביר נתתיו לך'. וכן הוא בן גביר – רוצה להיות גביר לשאינם יהודים.
ומה הבעיה בבן גביר? הוא שואל. אני אומר – הוא גזעני. איפה היה גזעני? הוא שואל. אני אומר שאיני יודע. שואל את אחי וגם הוא לא יודע. אומר לו שכולם אומרים, אבל באמת צריך ראיות. הרי בית המשפט לא פסל אותו. והוא שואל – אתה רוצה חבר טלפוני? שנון.
ומיהו יפתח? – גם זה עלה בשיחה. עניתי – לא נעים לומר, בן אישה עובדת, ובמילים אחרות – בן זונה. והוא גם הקריב את בתו כקורבן (באמת בן זונה!).
טוב, נגמרה השיחה, ואני אומר לאחי שהוא אדם קיצוני מאוד, אך מלבד זאת הוא מדבר על מלא נושאים ביחד, עד שאי אפשר להתייחס לכלום. ואז אומר – הרי זה בדיוק כמו הפסוק שלנו וכמו האות – הוא כיין הנשפך ומתפרץ. אך כדי להתייחס לדברים יש להעלותם בסדר, כמו שכדי לשתות את היין יש למזוג אותו לכוסות.
יפה. וזה הצילום שצילמתי ביישוב בדרך לבית הכנסת –

*

עד כאן רובד ראשון ושני, ועתה לרובד השלישי. אנחנו יושבים לשחק רמיקוב, אני, גיסתי ואחייניתי. (זה רמיקוב חדש עם כמה מיני ג'וקרים. 'כאובות חדשים', אני אומר בצחוק). בינתיים מגיע ילד מהיישוב בשם יצחק. ילד דתי, עם בעיות קשב וריכוז ניכרות. הוא אומר הרבה דברים נוקבים ואנחנו צוחקים. אני אומר לגיסתי –
Let the spirit speak through the boy.
(בכלל, יש גם קטע של דיבור באנגלית. הם אומרים לי שאני מלמד אותם אנגלית).
מה הוא אומר? הרבה דברים. למשל, 'אם תרצו אין זו אגדה', או – 'אני חייב לדבר' או משהו כיוצא בזה. (הוא אומר גם כמה משפטים על 'השופט'. אני אומר לו – במגרשי הכדורגל אומרים קצת אחרת… מה אומרים? 'השופט בן זונה'. הם מתכוונים ליפתח?).
אני גם מזכיר את תמונת החתול בסבך שצילמתי אתמול, וסיפרתי סביבה סיפור עקדה חלופי.
וגם ראוי לציין – הוא מביא איזה בקבוק חימום ושואל מה זה. 'נאד מים' אני אומר, שכן זו ממש צורתו. הוא צוחק – הנה הנאד, והנה המים…
בקיצור, שואלים את הילד על הבעיה שלו, אומר שלוקח ריטלין, שעוזר לו להתרכז 8 שעות ביום, אבל יש לו כמה חסרונות – ראשית, הוא מר. שנית, הוא מדכא תיאבון, לפעמים הוא לא אוכל יום שלם, או אפילו יומיים.
בהמשך אני אומר לגיסתי שכל טיפול הריטלין הזה הוא שגוי. למה הוא צריך להיות בקשב שמונה שעות ביום? ולמה לשלם מחיר כל-כך כבד?
ומלבד זאת, לזה שמתי לב מראשית ביקורי כאן – 'בעיית קשב' חזרתי ואמרתי. או לפי הפסוק – 'ואין קול ואין עונה ואין קשב'. וזו אולי אחת הסיבות למה אנשים לא מגיבים לי – אין קשב, או – 'עסוקים'.
אז מה אתה מציע? היא שואלת. ובכן, בדרך לבית כנסת נכנסו לחוות סוסים קטנה חדשה כאן, וגם אותה צילמתי – בהמשך. אמרתי לה – שירכב על סוסים! כן, קיימת תרפיה כזאת. כי מהו סוס? הוא הכוח הפראי, והרוכב עליו לומד לשלוט גם בכוחות אלה בנפשו. ומלבד זאת, פשוט מוציא אנרגיה. אנשים מודרניים התרחקו מדי מהטבע, ויש לכך מחירים.
על כל פנים גם הילד הזה היה כפסוק ההוא וכיין הנשפך.
והנה הסוסים –

*

לסיכום – מקצוע גיסתי, כאמור – תרפיסטית, ויצא שדיברנו על מיני תרפיות שונות –
יש ריפוי בדיבור מסורתי, וכאן פרויד לא היה הראשון שחשב על כך, אלא הדברים מופיעים באיוב.
ויש טיפול עם סוסים, ובכלל עם בעלי חיים. ואני מוסיף – גם צמחייה יפה מרחיבה ומרפאת את הנפש.
וכמו כן דיברנו על המוסיקה, שגם היא מרפאת את הנפש. כפי שכתבתי לפני כמה ימים – מוסיקה – משיבת נפש.
כל אלה אמצעים טובים, יעילים ובטוחים. ולעומת זאת כל ההתעקשות על הטיפול התרופתי לסוגיו – לדעתי לא יעיל ואף מזיק. ולכל הפחות נעשה בו שימוש מוגזם.

וגם ברמה האישית כמה תועלות, אולי.