מפגש עם עופר, הזוי ברמות אבל היה, וממנו למדתי לפחות על רוע מצבי, שהוא באמת בכי רע מאוד, אפילו יותר ממה שחשבתי. אולי יאוש גמור, אולי פשוט צריך להיזהר יותר.
כמה דברים שעלו – אני חי בעולם דמיוני, או כל האנשים? מה זה משנה? אני סובל והם נהנים. ומעט עניינים אישיים ולבטים, שלא ממש עזר בהם. לבסוף נתתי את המדרש של ישעיה הצועק לגזע עץ את תלונותיו, אלא שאחר-כך ההד יוצא משם. לא מוצא אותו עכשיו.
כנראה טעיתי, אבל טעות לעולם חוזרת.
ובזמן שהזמנתי קפה רוסי אחד אומר לעובדת – חיזרי לפוטין. זה כל הסיפור.
ועתה לסיפור הטיול (הלא נעים) בתמונות. לא את הכול אפרש –
ובנוגע לצופים ומאזינים. כמובן ההיגיון הרגיל מקטלג זאת כפרנויה. ומה לי עם כך? איני מתעקש על כך. אך הרהור עתידי שהעליתי ומקווה שלא יתגשם – אשפוז עתידי. איך אפשר למנוע זאת? איני יודע. אך אנסה ללכת בתלם הישן, אולי. ואולי גם זה אינאפשר. טוב, זה המחיר.
מחשבות לעצמי 