על השבת והעליונות היהודית

יומן בוקר, 22.10.22

אתמול בלילה ליל זוועה. כתבתי שני יומנים ומחקתי. גם את היומן הזה אמחק בהמשך, או יותר נכון אגנוז. אנשים רואים ולא מגיבים, למה? אולי אומרים – מגיע לו ושמחים לאיד. אתם באמת חושבים ש'מגיע לי' זאת? למה? כי קראתי הרבה ספרים ויש לי ידע? עדיין אין לי מספיק ידע. ועדיין יש לי רגשות, ולב, וגוף. או שהם אומרים לעצמם שאינם יכולים לעזור. האמנם אינכם יכולים לעזור? האמנם אין דבר אחד שאתם יכולים לעשות? אפילו לבוא ולהגיד – חגי, לא יודעים מה לעשות, אבל אנחנו תומכים בך, מבינים אותך – יועיל מאוד. אבל לא עושים זאת. למעט ניר הצדיק אתמול. ואולי באמת לא ראו. הרי אנו יודעים – בשבת הפייסבוק שומם. הרי כל עם ישראל צדיקים, כלומר שומרי חוקי הדת, לא שומרי מוסר אלוהים.
אז אשב לי עתה ואנסה לנתח את הדברים בעצמי.

על העליונות היהודית המכוננת על ידי השבת
כן, הלילה היה ליל זוועה, אבל הוא גם היה ליל שישי. תמיד זה ליל שישי. מה יש בו בערב הזה? בו הטקס היהודי המרכזי – ארוחת שבת.
עכשיו, אגיד את הדברים כמו שהם, דברי אמת, ואת ההוכחות חפשו אחר-כך. 'שולחן הוא כמו מזבח', אמר אבי כמה פעמים. ואם יש מזבח יש נעקד. ואני הנעקד, תמיד. וזאת על רקע דת. הוריי דתיים אדוקים, מבית הציונות הדתית, אבל בגרסה מוקצנת שלה, ואני חילוני, דתל"ש, אך כידוע עוסק הרבה בדת, ואוהב את התנ"ך. אבל כפי ששיקפו לי במקומות רבים – היהדות הרבנית היא ממש לא התנ"ך, ולמעשה היא היפוכו. כך הראו המשיחיים בסדרת הסרטונים שלהם ובשני ספרים, שקראתי. כך אומר עכשיו אסף העברי. כך אומר ירון ידען מדעת אמת. בכל מקום משקפים לי זאת. וזאת אמת.
ועל הדת הפרושית-רבנית כבר דיבר ישוע. הדבר המרכזי שאמר עליהם – צבועים! אני יכול להעיד שאמנם זה כך. אולי זה לא כך בכל מקום, אבל אצלנו זה כך, ובמקומות רבים זה כך.
בזמן לימודיי באוניברסיטה עשיתי עבודה על חוזרים בשאלה – 'אנו הקונוורסטיביים' – נמצא ברשת. החומר המחקרי עליהם, בזמנו לפחות, היה דל מאוד, אבל עדיין קיים. והנה, דבר אחד שעלה מריאיונות עם חוזרים בשאלה הוא שהפריעה להם 'הצביעות בחברה הדתית', צביעות שכללה רכילות רבה וחשש 'מה יגידו השכנים' יותר משלום הילד עצמו.
זו החברה הדתית, חברת חושך והסתרה, אך גם חברה הנעלה בעיניי עצמה.
נעלה? כן, יש להם תחושת עליונות יהודית. להרבה מאוד יהודים. להורים שלי – ודאי. ואולי גם לי יש. ואולי באמת העליונות הזאת קיימת.
הרי ראו את על זוכי הנובל היהודים, את כל הפסיכולוגים היהודים, וכן הלאה. וגם זה דבר שהרב זקס, שאני מעריך מאוד, מזכיר שוב ושוב. אז צריך לגשת ברצינות לשאלה – עליונות יהודית, קיימת או לא קיימת? העם היהודי – העם הנבחר או לא?
כמובן, אפשר לענות מיני תשובות הומניסטיות – כן, אנו נבחרנו, אבל לא כדי להתנשא על אחרים, אלא כדי להאיר להם, להיות 'אור לגויים'. זו תשובה יפה, אבל בכל אופן היום איננו 'אור לגויים', אלא יותר חושך לגויים, ולשכנינו, ולעצמנו.
כך גם כתבתי בשיר שלי בספר על השבת – 'כי נתתיה לך לתתך עליון'. וכך באמת הוא – הטקס המרכזי המכונן את העליונות היהודית היא השבת.
עד כאן על העליונות היהודית המכוננת על ידי השבת.

עוד על השבת
עתה, אני כידוע סובל מאוד בשבת. לא תמיד היה כך אגב, אבל עכשיו זה כך (ואגב, בואו נאמר זאת כבר עכשיו – 'עכשיו זה כך' אפשר לקרוא בשתי דרכים. הדרך השנייה – עכשיו זה 'כך', תנועת כך, ובה אכן אנו עוסקים, והיא אכן מבוססת על התפיסה הגזענית הזאת, שאמנם קיימת ביהדות, אך לא תמיד הייתה דומיננטית כל-כך. כן, בה אנו עוסקים, ובהמשך אולי אחזור לזה). למה? גם בגלל הטקסים הדתיים שתמיד אני ניזוק מהם, אבל גם בגלל שאין לי שום אלטרנטיבה להם. אני יכול פשוט לשבת בבית לבד, זו האפשרות היחידה שלי כרגע. ומעט העניין שהיה יכול להיות בפייסבוק, גם הוא לא קיים, כי כל עם ישראל שובת, כפי שאני מעלה שוב ושוב. והאם טוב לשבות? לדעתי – במובן מסוים כן. לשבות ממלאכה, לשבות מריבים. אבל אפשר להעלות דברי תרבות משמחי לב בשבת. כפי שאמר ישוע – 'מותר לעשות את הטוב בשבת'. את הטוב, לא את הרע.
וישוע זה, גם לו היה עניין שלם סביב השבת. שתי העבירות היחידות המיוחסות לו הן סביב השבת. האחת – תלמידיו קטפו מלילות בשדה בשבת ואכלו, והוא לא גער בהם. דבר פעוט. והשני – הוא ריפא בשבת. דבר שלדעתי הוא מותר, וכן אמרו חז"ל – פיקוח נפש דוחה שבת. חוץ מזה תלמידיו אכלו בלי נטילת ידיים, אבל זו באמת מצווה 'מדרבנן', של חכמים, פחות משמעותית. זהו, אלה כל המקומות שבהם עבר על התורה. וכפי שהוא אמר – לא באתי לעבור על התורה, ועוד כיוצא בזה.
אז ישוע זה גם אמר שהוא 'אדון השבת' – ולא ברורה הכוונה. ועוד אמר – 'השבת ניתנה לאדם, ולא האדם לשבת' – וכמה נכון הדבר! נראה כי ישוע הבין יפה את חשיבותה של השבת.
ואולי כאן אוסיף – בספרי על הברית החדשה, שנמצא רק בבלוג, העלתי את הרעיון שהברית החדשה היא הפרה של עשרת הדיברות. ראו שם את הפירוט. אז הנה כאן יש הפרה של הדיבר הרביעי – השבת. ואיני יודע מה לחשוב על כך. כידוע לכם, יש לי לבטים רבים מול תובנות הנצרות. את חלקן אני מקבל ואת חלקן לא. נשאיר את זה בצריך עיון.

על הפחד מהתבונה
ולבסוף, נושא נוסף, בעקבות זיכרון פייסבוק שלי הזה –
'בדיוק אחרי שצפיתי בכתבה המזעזעת בחדשות 13 על 'הרב' ברלנד, שמנצל גם כספית את מאמיניו, ושאלתי את עצמי איך אנשים משתעבדים בצורה כזו, קראתי קטע בספר שיכול לספק לכך הסבר אפשרי –

ציטוט מ"לחשוף את הפוסטמודרניזם"

"כשאדם מגלה את טבעו המהותי, תחושת העצמי המרכזית שהוא נאלץ לקבל היא תחושה של תלות מוחלטת. במילותיו של שליירמאכר, "מהות הדת היא רגש של תלות מוחלטת. התנערתי ממחשבה רציונלית לטובת תאולוגיה של רגש". על האדם לחתור למימוש עצמו באמצעות חקירה ואימוץ של אותו רגש של תלות מוחלטת. הדבר מחייב התקפה על התבונה, שכן התבונה מעניקה תחושת עצמאות וביטחון. הגבלת התבונה היא אפוא תמצית האדיקות הדתית, שכן היא מאפשרת כניסה שלמה לתוך רגש של תלות והתקדמות בכיוון אותה ישות שכלפיה מורגשת התלות המוחלטת. ישות זו היא כמובן אלוהים."
– לחשוף את הפוסטמודרניזם מאת סטיבן היקס.'

עד כאן ה'זיכרון'. וכמה הוא נכון.
לפני שבוע רציתי לכתוב כי לדת יש מצווה אחת – 'לא תדע'. גם ניטשה כתב באחד מספריו האחרונים, בדף ששיתפתי פעם, על סיפור 'עץ הדעת טוב ורע', ממש בפרשתנו, שהוא תמצית ההוויה הדתית, כלומר – הפחד מהידע. וכן, כך הוא, אני נוכח בזה כל הזמן. אז נכון שיש זרם משכילי-רציונליסטי בדת, אבל הוא מיעוט מבוטל, וגם הוא הולך אחר הידע רק עד רמה מסוימת, ומעבר לה – הוא נכנע למסורת ולתלות. זה אגב מובן ואנושי לגמרי, לאדם הרוצה לחיות בקהילה, אך לא למחפש האמת.
וכן, זהו אני וזהו סיפור חיי מנעוריי – חיפוש אמת, אהבת חופש, חקירה, למידה וכיוב'. אלה הערכים שאני החזקתי בהם. ומשפחתי – דתיות דכאנית, הליכה בתלם, הסתדרות כלכלית. דברים אגב שאין לי בעיה איתם, כל עוד הם לא באים על חשבון האחר, והיום הם באים על חשבון האחר, שהוא אני. כלומר, לא מספיק להם על החיל שהשיגו – הם רוצים להשמידך, בעצם. את עצם קיומך כישות חושבת, חופשית, ודוברת אמת. ואפשר מאוד שיצליחו בכך, כבר היו דברים מעולם. אמנם היה שפינוזה ששרד, אבל היה היה אריאל דה-קוסטה שלבסוף נאלץ להתאבד.

עד כאן בינתיים.