שאלתי את המשיחיים –
גם את זה לא הבנתי, איפה הצדק פה? תוכלו להסביר?
"לָכֵן שִׂימוּ לִבְּכֶם בְּאֵיזֶה אֺפֶן אַתֶּם שׁוֹמְעִים, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִנָּתֵן לוֹ; וּמִי שֶׁאֵין לוֹ, גַּם מָה שֶּׁחָשַׁב שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִלָּקַח מִמֶּנּוּ."" (לוקס ח 18)
ענו לי –
תוכל למקד בבקשה את שאלתך? מה חוסר הצדק שאתה רואה?
עניתי –
צריך לתת למי שאין, לא למי שיש כבר.
ענו –
אני חושב שהסרטון הזה יוכל לעזור לך לענות על השאלה
https://www.youtube.com/watch?v=z3RVsLE-NE0
עניתי –
יפה, נכון, תודה שהזכרתם לי. זה הכלל הבסיסי של הכלכלה – העשירים מתעשרים והעניים נהיים עניים יותר. מרקס ידע את זה – והציע שיטה לשנות את זה. גם קהלת ידע את זה, כשאמר –
וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם.
קהלת ד, א.
אז הנה גם ישוע, כאדם עברי, ידע את זה. השאלה מה הוא מציע לעשות ביחס לכך? כמובן, מי שיש לו – צריך לעשות חסד. אך מה יעשה הנעשק?
(ולמותר לציין שישראל של היום היא ממלכת שעבוד ועושק).
ואגב, כך גם נאמר בדניאל (בארמית) – נותן חוכמה לחכמים, ויש מדרש חז"ל על זה.
וכן אומר הפסוק – להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.
אבל מה כל זה עוזר לי כשעושקים אותי עד העצם?
ישראל היא מצרים, בית עבדים.
והנה במילון –
המשך –
המשיחיים ענו –
לא להפוך לעושק אחרי שהוא קיבל חסד מאחר. באופן כללי, תקרא שוב את הדרשה על ההר של ישוע (מתי ה – ז). היא תהיה רלוונטית לשאלתך.
ולכך עניתי –
תודה. קראתי את ההתחלה, כי היא הרלוונטית, ובאמת דברים נפלאים. אשרי עניי הרוח! כאן ישוע מתבטא ממש כמשורר תהילים, ואני תומך בדבריו.
ואולם – אם לא אכפת לכם להתפלמס מעט – זכור לכם מה ששמעתי בעבר בשיעור אחד, ושאלתי אתכם ולא השבתם לי. מה שנאמר בזמנו היה שישוע היה מנהיג רוחני, אבל לא מנהיג מדיני, ואילו בתנ"ך בכל המקומות המשיח מתואר כמנהיג מדיני.
עכשיו, הדבר רלוונטי גם לעניין הזה. כי מה שישוע מציע כאן זה לקבל בהכנעה את צו השלטון ואת הדיכוי שלו – 'תנו לקיסר את אשר לקיסר'. זה בסדר, כמצב ביניים. אבל טוב מזה הוא להקים שלטון צודק וישר, שאינו עושק – וזה תפקידו של המשיח על פי המתואר.
כך גם נהגו כל הנביאים. הם לא הסתפקו בענווה ובמידות טובות, אלא הוכיחו את השלטון המדכא של זמנם.
מה דעתכם?
ובזמן הזה שני דברים –
א. קיבלתי טלפון מאיזו עמותת שיקום מקצועי שפניתי אליה.
ב. לאחר מכן, ובזמן סיום כתיבת התגובה – בקול המוסיקה השמיעו קטע מהרקויאם של מוצרט (כמדומני) – קטע מרומם במיוחד, שהטעים לי את כל הכתיבה גם ברגש.
ואגב, שם עוד קטע משמעותי מאוד מבחינתי, על המנורה (שאתם יודעים את משמעותה מבחינתי) –
מתי ה –
יד אַתֶּם ¹אוֹר הָעוֹלָם. עִיר שׁוֹכֶנֶת עַל הַר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסָּתֵר. טו גַּם אֵין מַדְלִיקִים מְנוֹרָה וְשָׂמִים אוֹתָהּ תַּחַת כְּלִי, אֶלָּא עַל כַּן מְנִיחִים אוֹתָהּ, וְאָז תָּאִיר לְכָל מִי שֶׁבַּבַּיִת. טז כָּךְ יָאִיר נָא אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת ¹מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיכַבְּדוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם."
המנורה שלי גם תחת כלי וגם על כַּן –
מחשבות לעצמי 