יהדות ואסתטיקה

יהדות ואסתטיקה

אני מקבל כל שבוע דרשה של הרב זקס לפרשת השבוע למייל, וממנה אני משתף צילום של דף אחד בפייסבוק (ובווטסאפ המשפחתי). השבוע, פרשת בראשית, הרב זקס עסק בנושא מרכזי אצלו – ההבדל בין תרבויות בושה ותרבויות אשמה. אלה של הבושה מתמקדות בנראה, בויזואלי, ואילו אלה של האשמה, כמו היהדות, בנשמע (כך גם סבר הרב הנזיר) ובפנימי.
הנה שני עמודים מתוך דרשתו –

עליי מקובלים מאוד הדברים האלה, אבל האמת היא שגם הצד הויזואלי מאוד חשוב לי, ובכלל – כל הצד האמנותי, האסתטי. אני כותב שירים, שחשובה בהם האסתטיקה, אני מצלם צילומים, שהם כמובן מתמקדים בצד הויזואלי, ואני מרבה להאזין למוסיקה, שהיא אמנם החלק הנשמע, אבל בצד האסתטי שלו.
כך גם קיבלתי היום הזמנה ממרכז צ'ימבליסטה בתל-אביב, שידידי יאיר ליפשיץ מנהל, לסדרת הרצאות על אסתטיקה ויהדות.
אז הנה זו המחשבה שלי בנושא – שאולי הנראה והאסתטי גם הוא צד שצריך לגאול ביהדות.
הרי כל המטייל באירופה נדהם מפאר הכנסיות, מהאסתטיקה, וכן – מהניקיון. ראו למשל את תמונותיו המדהימות של ידידי אודי הרשלר שמטייל עכשיו בחו"ל. פשוט לשפשף את העיניים – ולקנא. אז מדוע שלנו לא תהיה אסתטיקה כזו, וניקיון כזה?
נקודה למחשבה.
אבל עדיין אני מסכים עם עיקר דבריו של הרב זקס, והם גם רלוונטיים מאוד היום בדורנו, שכולו מתמקד בצד הבושה, ולכן נוצר שיח הרשתות הרעיל, ותופעת ה'שיימינג', הידועה לשמצה. וכזו היא גם הטלוויזיה, שביקורתי הנוקבת עליה ידועה, והיא הרי מדיום ויזואלי ביסודו.
אז הנראות היא לא הכי חשובה, אבל גם היא חשובה.
(ובעבר כתבתי על כך בהקשר של נשים רבות בתנ"ך שצוין היופי שלהן. ראו בספרי 'פילוסופיה והתנ"ך, או במאמר 'האם היופי חשוב?' שבתוכו).