קראות

קראות.
כאמור, חלק היומנים נגמר, אבל עדיין אפשר לעדכן בכמה דברים, והיום – קראות. לא זוכר איך הגעתי לזה הבוקר, אבל הגעתי. לדעתי, זה לא סתם נושא, אלא נושא חשוב ועיקרי.
בינתיים קראתי את ערך הוויקיפדיה 'יהדות קראית' –

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA

ומקור אחד מהמקורות המופיעים שם, בו אחד מחכמיהם מסביר את גישתם –

https://web.archive.org/web/20040813003153/http://www.karaite-korner.org/hebrew/index.shtml

מבחינתי, הקריאה הזאת הייתה כקילורית לעיניים, ואני מזדהה מאוד עם גישתם. הם גם פתרו לי כמה בעיות שעסקתי בהם.
כידוע, אני מחובר מאוד לתנ"ך, אבל לא מקבל את היהדות התלמודית-רבנית, וגם לא את התורה הנוצרית, למרות שגם אליהם אני מחובר בכמה דברים.
והנה, אפשר לדרוש זאת כך –
הפסוק אומר –

אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ.
דברים יג, א.

והנה, לפי דעתי, היהדות התלמודית הוסיפה על הכתוב, הוסיפה – ושיבשה. ואילו הנצרות, כידוע – גרעה. הגישה הקרובה ביותר למקור היא, אפוא, הקראות.
אבל עדיין איני מזדהה איתם לגמרי, בעיקר בגלל שבשבילי המקרא הוא יותר מקור השפעה תרבותי, רוחני ומוסרי, ופחות מקור מחייב הלכתית. אבל בכל זאת גישתם מאוד נראית לי, ואלמד עליה יותר.

ועוד נקודה חשובה – הקראים הרבה יותר שוויוניים כלפי נשים, ואפילו הייתה אצלם אישה שעמדה בראש קהילה.
וכן – אמנם היום הם מעטים מאוד, אבל בעבר, במאות השמינית והתשיעית, היוו כ-40% מעם היהודי, לפי ויקיפדיה. כך שאין זה זרם כל-כך זניח, וחבל שמתעלמים ממנו.

לבסוף, בזמן שאני קורא את המקורות האמורים, או יותר נכון מאזין להם, ברדיו בתחנה של כאן 88 מתנגן שירו של אהוד בנאי 'היברומאן', שאומר דברים דומים מאוד לאלו –
https://youtu.be/GrM5ucyTFR0

*

עדכון –
רועי השיב –
גם אני מתחבר מאוד לדבקות הקראית במקור התנ"כי. אבל בניגוד אליהם, אני חושב שחז"ל, אע"פ שחלק מהרפורמות שלהם מרחיקות לכת, הביאו גם דברים נהדרים לעולם היהודי ולמה עלינו לפסול את גוף המחשבה הזה בכללו?
עוד בניגוד אליהם, ויסלחו לי האורתודוקסים, ברור לי שגם התורה נכתבה בידי אדם.
(תודה על ההפניה בפרטי).

ואני עניתי –
בעיניי זה דיון חשוב, ואני מסכים איתך. גם בעניין חז"ל – אני אמנם לא מקבל את שיטתם כלל, אבל מכבד אותם – כפי שאמרתי לאחרונה – על שהחזיקו את העם אלפיים שנה. וגם באשר למקור הארצי של התורה אני מסכים, ולכן כפי שכתבתי בפוסט, אני רואה בתנ"ך מסמך תרבותי-רוחני-מוסרי בלבד. ועדיין, הקראות היא אולי הכי קרובה לגישתי, ויש הרבה מה ללמוד ממנה.
חוץ מזה, ממש ברגעים אלה דיברתי על מושג נוסף שמתקשר לכאן – 'תורת ארץ-ישראל' של הרב קוק, למרות שאני לא בטוח שאני מסכים עם איך שהוא מתאר אותה. על כל פנים אחפש מאמר מסכם על זה בהמשך.

ועתה אוסיף –
למעשה כן, הקראות יש הרבה מה ללמוד ממנה, אבל נראה שאבד עליה הכלח כתנועה דתית ממשית.
מנגד, החילוניות חיה ובועטת. כן רועי ידידי הוא חלק מקהילת לומדים חילונית בצפון, שאף אני קשור אליה.
ועוד דבר הקשור גם אליי וגם אל רועי – שנינו היינו באותו גרעין נח"ל משימתי באופקים. ובגרעיננו היה עוד אדם אקסצנטרי ומוזר, אמן, שקרא לעצמו 'ענן'. ובכן, מייסד הקראות הוא 'ענן בן דוד'. האם זה מקרה? כמה אנשים בשם ענן אתם מכירים?
עתה נותרת רק השאלה היא איך להתייחס לכל זה, האם בהזדהות או רק כשלב בדרך.
ובנוגע לזה, עם כל הכבוד למיסטיקה, ועם כל הכבוד לקראות (שאכן הייתה לי פעם תקופה שהגדרתי עצמי ככזה), אני תמיד הזדהיתי ביותר עם 'הציונות התרבותית' של אחד העם וביאליק, ואין לי שום כוונה לשנות את ההזדהות הזו.
אז תודה רועי שהזכרת לי זאת.

*

ועוד תוספת (לאחי אסף, אחרי שיחת טלפון)(אוי אברוך) –

טוב, תשמע, זה מעניין. קראתי על 'תורת ארץ ישראל' בוויקיפדיה. כמובן לא מתיימר להבין בזה (וגם אין זה ענייני ממש), אבל עקרון אחד שבולט שם – הימנעות משיטת הפלפול. בזה אני תומך.
ועוד דבר שעולה שם – יחס להלכה ואגדה, שלא ברור לי מהו.
אבל מה היחס שלי ברור לי – את חלק ההלכה אני לא אוהב, אבל את חלק האגדה כן.
למעשה, פעם נתתי לך ספר שכתבתי – 'מבחר שמעוני', שהוא מדרשים נבחרים מילקוט שמעוני (שכתבתי אחרי שקראתי את כל ילקוט שמעוני, מדרש רבה ומדרש תנחומא, וזה המיטב בעיניי). יש רק עותק אחד ממנו אגב, והוא אצלך. גם צריך לומר שאני לא מכיר ספר דומה לו, למרות שבטח לא חסרים אנשים כאן שלומדים אגדה, ולמרות שאני די מכיר את הספרים הקיימים (אבל אולי קיים ואיני יודע עליו).
כמובן, פרט ל'ספר האגדה' של ביאליק, שנכתב לפני כמאה שנה, ושימש הרבה את הציבור, בעיקר החילוני.
אגב, למרות חיבתי לקראות, איני קראי. אני כן מזדהה ותמיד הזדהיתי עם 'הציונות התרבותית' של ביאליק ואחד העם. החילוניים, לצערנו, לא שם, אלא ממשיכים את החילוניות הקיצונית של ברדיצ'בסקי וחבריו.
בכל מקרה, כל זה רק ברובד התיאורטי כמובן. המציאות הממשית יותר מדי מדורדרת מכדי להתייחס לזה.

*

(ונסכם: יום חמישי, יום הטבח…)