סיכום קצר על סרטי 'המציאות, כפי שאני רואה אותה', חלק שני
המשך התמונות מהסרט, בחלק השני שלו.
שוט אחד שמתחיל בתמונה (אסתטית מאוד בעיניי) של שני רכבי צבא בכיכר ציון. בהמשך רכב אחד נוסע ונשאר אחד, ומשם תנועת מצלמה למדרחוב, ושם אדם חרדי כותב בפנקס. וההמשך בתמונה הבאה.עדיין באותו שוט. האדם עם הפנקס עוד בשמאל, והמצלמה נעה לימין, והנה שני ילדים זורקים פצצת עשן על חנות אחת. אני כמובן לא יכולתי לתכנן את כל ההתרחשות האותנטית הזאת. אבל המתקבל הוא תחושת מציאות חריפה, גם אם סוריאליסטית, באופן המזכיר את הקולנוע האיטלקי של דה-סיקה וחבריו. כך לדעתי.התחלת הקטע העירוני – כל שבת, לפני כניסת שבת, חרדים מגיעים לשוק מחנה יהודה לוודה שכולם שם הפסיקו לעבוד. השוק נמצא בסמוך לשכונות החרדיות.חנות הספרים – הרבה כותרים מעניינים יש שם, למשל זה – 'אין מידה לאדם' – שמתקשר ישירות לנושא הסרט, ההומניזם.ורחוב יפו בכניסת שבת – שממה מוחלטת. כך מאז ועד היום – השבת נשמרת כאן באופן מוקפד, למרות שאין איסור נסיעה, או – כתיבה בפייסבוק…הסיפור הארוך על הנכה שחנתה בחניית נכים ובכל זאת קיבלה דו"ח. אגב – תנועת המצלמה בסוף לשמיים ולעץ היא מעין פנייה – אלוהים, תרחם.עוד מהפגנת הסטודנטים – 'עוד כמה בולבול צריך לאכול?'. כן, זה גס.והפגנת הסטודנטים בכיכר הסוס. אגב, גם כאן יש צ'לו. ואני מפסיק את דבוז'ק כדי לשמוע אותם. ובאותו מקום אגב כעבור ארבע שנים, ב-2011, יהיה מרכז 'מחאת האוהלים' הירושלמית, שגם לה לא היו תוצאות ממשיות. ולמה? אולי הסבר לכך תיתן התמונה הבאה.המשך מהפגנת הסטודנטים בכיכר הסוס. המצלמה עוברת את מחיצת העץ, והנה – שתי שוטרות מאבטחות את האירוע. הכול תחת שליטה, או אפשר גם לומר – הכול הצגה. אין כאן מחאה אמיתית. הביטחון חשוב יותר.והתמונה הבאה, עם החזרה לדבוז'ק – צביעת דלת שירותי הנשים בגן הסוס. כמאמר הנביא – 'טחי תפל', או כמאמר זמננו – טיוח, היעדר פנייה לבעיות השורש.
מחשבות לעצמי 
תגובה אחת