בעניין הכבד

בעניין הכבד.
לפני כמה ימים כתבתי פוסט על כבוד וכובד, ושם הפסוק 'יגל כבודי', ששם כבוד מפורש – נפש.
והנה, גם בקבלה הכבד מתפרש כמקום הנפש, כפי שמצאתי –

"באדם מצויים חמישה חלקים רוחניים : נפש,רוח,נשמה ,חיה ,יחידה ( נרנח"י). נפש- הגרעין הרוחני הרדוד ביותר. שנאמר" כי הדם הוא הנפש". מקום משכנה בכבד".

כבד הוא אכן איבר כבד, אך אם הוא מתקשר לנפש, הרי הוא קשור גם לכבוד, שהרי הכבוד מורגש בנפש.

וכן נמצא הביטוי, מתוך מילון ספיר –
אוֹכֵל לוֹ אֶת הַכָּבֵד
משל לסבל רב שגורם אדם לאחר, לזולת. ביטוי למישהו המתנהג באכזריות.

אך כאן כנראה המקור הוא סיפור פרומתאוס מהמיתולוגיה היוונית, שהוריד את האש לבני האדם בניגוד לרצון האלים, ועל כן נענש.
על כך מתוך ויקיפדיה (וגם סיפור הביניים על פנדורה הוא בעל עניין) –

לאחר שגילה את העצמות זעם זאוס על פרומתאוס, וכעונש שלל את האש מבני האדם. פרומתאוס חמל שוב על האדם; הוא התגנב אל האולימפוס וגנב ניצוץ אש מגלגליה של מרכבת השמש. הוא הסתיר את האש בתוך קנה חלול של שוּמר, ירד לארץ והחזירה לבני האדם.

כעונש לבני האדם ציווה זאוס על הֶפַייסְטוֹס ליצור מחומר וממים אישה בשם פנדורה ("בעלת כל הדורונות") – האישה הראשונה בעולם, שעד אז חיו בו גברים בלבד. האלים לימדו את פנדורה יופי ואמנויות, וכן גם את הכישרון להוליך שולל ואת חוסר הבושה. בנוסף ניתן לפנדורה כד סגור ובו מיני חולי וכאב, קשיים ופגעים, ובתחתיתו הונחה התקווה. פנדורה נמסרה לאפימתאוס, שנשא אותה לאישה, למרות אזהרתו של פרומתאוס שלא יקבל מתנות מזאוס. פנדורה פתחה את הכד ושחררה מתוכו את כל האסונות על בני האדם.

פרומתאוס עצמו נענש בחומרה. הוא נקשר לצוק בהרי הקווקז, ובכל יום הגיע אל הצוק עיט, לנקר את כבדו של פרומתאוס. הכבד היה צומח במשך הלילה, ולמחרת שוב חזר העיט, וחוזר חלילה.