עבדות
טוב, זמן רב מדי בזבזתי במשחק טקסט-לתמונה בבלוג השני, שאין בו ממש, נחזור לבלוג זה. והנושא הראשון – עבדות.
אין זה סוד שהאנשים בישראל עובדים הרבה, 'קורעים את התחת', הרבה מעל השעות הממוצעות במדינות המערב. ומצד שני – יוקר המחיה רק עולה, וכן מחירי הדיור.
מדוע זה צריך להיות כך? בעבר עבדו פחות (לרוב רק אחד מבני הזוג, הגבר), וחיו לא פחות טוב. ומדוע אי-אפשר להסתפק במועט? אומרים שהמחירים יקרים, אבל מוצרי היסוד אינם יקרים. אני קונה ירקות לסלט במחירים נמוכים מאוד, וכן גם שק תפוחי אדמה ופסטה. חלב ולחם גם הם אינם יקרים. אלו מוצרי היסוד. אז למה צריך להשתגע בעבודה?
אבל אנשים רוצים 'לחיות טוב', ולכן קורעים את עצמם בעבודה. ונכון, לבעלי משפחות יש הוצאות נוספות, ועדיין.
אין זה אלא היגיון קפיטליסטי מעוות של רדיפת בצע, רדיפת בצע הגורמת למחסור. בצע הופך לעצב (עצב בלשון המקרא הוא גם עבודה).
וכפי שאומר הפסוק –
נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ.
משלי כח, כב.
ורובד נוסף הם החוקים הדתיים, שגם הם חוקי עבדות. מספיק לראות את ההשתעבדות ללימוד, לתפילות, למצוות, כדי להיווכח בזה.
המשורר אמר 'עבד ה' הוא לבדו חופשי', אבל איפה. ואולי זה נכון לעבד ה' באמת, אבל היום מקיימי הדת אינם עבדי ה', אלא עבדי הרבנים, והתוצאות בהתאם.
ולמעשה, דבר זה כבר נאמר בברית החדשה –
גלטים ד –
כא אִמְרוּ לִי, אַתֶּם הָרוֹצִים לִהְיוֹת כְּפוּפִים לַתּוֹרָה, הַאֵינְכֶם שׁוֹמְעִים אֶת הַתּוֹרָה? כב הֲלֹא כָּתוּב שֶׁלְּאַבְרָהָם הָיוּ שְׁנֵי בָּנִים, הָאֶחָד מִן ¹הָאָמָה וְהַשֵּׁנִי מֵהָאִשָּׁה הַחָפְשִׁיָּה. כג אַךְ בֵּן הָאָמָה נוֹלַד לְפִי הַבָּשָׂר, וְאִלּו בֵּן הַחָפְשִׁיָּה ¹עַל־פִּי הַהַבְטָחָה. כד הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵם ¹מָשָׁל לִשְׁתֵּי הַבְּרִיתוֹת. הָאַחַת ²מֵהַר סִינַי, הַיּוֹלֶדֶת ³לְעַבְדוּת, וְהִיא ⁴הָגָר. כה הָגָר מְסַמֶּלֶת אֶת הַר סִינַי שֶׁבַּעֲרָב וּמַקְבִּילָה לִירוּשָׁלַיִם שֶׁל יָמֵינוּ, כִּי הִיא בְּעַבְדוּת עִם בָּנֶיהָ. כו אֲבָל ¹יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה בַּת חוֹרִין הִיא, ²וְהִיא אֵם לָנוּ; כז שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: ¹"רָנִי עֲקָרָה¹ לֹא יָלָדָה² , פִּצְחִי רִנָּה³ וְצַהֲלִי לֹא־חָלָה⁴ , כִּי־רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה⁵ מִבְּנֵי בְעוּלָה⁶ ." כח וְאַתֶּם, אַחַי, אַתֶּם ¹בְּנֵי הַהַבְטָחָה כְּיִצְחָק. כט וּכְשֵׁם שֶׁאָז רָדַף הַבֵּן שֶׁנּוֹלָד לְפִי הַבָּשָׂר אֶת הַבֵּן שֶׁנּוֹלָד לְפִי הָרוּחַ, כֵּן גַּם עַכְשָׁו. ל אֲבָל מָה אוֹמֵר הַכָּתוּב? ¹"גָּרֵשׁ הָאָמָה וְאֶת־בְּנָהּ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֵּן־הָאָמָה עִם־בֵּן הַחָפְשִׁיָּה¹ ." לא לְפִיכָךְ, אַחַי, אֵין אָנוּ בְּנֵי הָאָמָה, אֶלָּא בְּנֵי הַחָפְשִׁיָּה.
ורובד אחרון – למרות שבעבדים עסקינן, יש להם עבדים, עבדי עבדים – הפלסטינים, העובדים הזרים. כך הוא במדינה של עבדות, יש פירמידה שלמה של עבדים, אבל כולם בעבדות.
ומתי נחים? בשבת… על כך (שוב) בפעם אחרת.
מחשבות לעצמי 