קריאה במורה נבוכים, ב, לז.

ממשיכים לקרוא.
שלוש כתות – חכמים, נביאים ומדינאים.
בשתי הראשונות יש מי שמקבל השפע לעצמו, ויש מי ששואף להעבירו לאחרים.
ואצל הנביאים דחף זה גדול, עד שלעיתים יסכנו את עצמם בגינו.

מורה נבוכים (אבן תיבון), חלק ב, פרק לז.
מתוך ויקיטקסט.

לעיתים השפע משלים את האדם שאליו הוא מגיע וזהו, ולעיתים הוא גורם לו להשפיע אותו גם לאחרים –
צריך שתתעורר על טבע המציאות בזה השפע האלוקי המגיע אלינו אשר בו נשכיל ויהיה יתרון שכלינו זה על זה – והוא שאפשר שיגיע ממנו מעט לאיש אחד ויהיה שיעור הדבר ההוא המגיע לו שיעור שישלימהו לא זולת זה; ואפשר שיהיה הדבר המגיע אל האיש שיעור שישפע משלמותו להשלים זולתו. כמו שקרה הענין בנמצאות כולם אשר מהם – שהגיע לו מן השלמות מה שינהיג בו זולתו ומהם – שלא יגיע לו מן השלמות אלא כשיעור שיהיה מנהיג בו עצמו ולא זולתו כמו שבארנו:

שלוש כתות –
א. החכמים – רק שכל, בלי כוח מדמה –
ואחר זה תדע שזה השפע השכלי כשיהיה שופע על הכח הדברי לבד ולא ישפע דבר ממנו על הכח המדמה אם למיעוט הדבר השופע או לחסרון היה במדמה בעיקר הבריאה ולא יוכל לקבל שפע השכל – שזה הוא כת החכמים בעלי העיון.

ב. הנביאים – כוח שכלי עם כוח מדמה –
וכשיהיה השפע ההוא על שני הכוחות יחד – רצוני לומר הדברי והמדמה כמו שבארנו ובאר זולתנו מן הפילוסופים – והיה המדמה על תכלית שלמות ביצירה – זהו כת הנביאים.

ג. מדינאים – רק כוח מדמה, וכן גם הקומסים –
ואם יהיה השפע על המדמה לבד ויהיה קיצור הדברי עם מעיקר היצירה או למיעוט התלמדות – זאת הכת הם מנהיגי המדינות מניחי הנימוסים והקוסמים והמנחשים ובעלי החלומות הצודקות; וכן העושים הפליאות בתחבולות הזרות והמלאכות הנעלמות – עם היותם בלתי חכמים – הם כולם מזאת הכת השלישית:

ובכת השלישית גם נביאי השקר –
וממה שצריך שיתאמת אצלך הוא – שקצת אנשי זאת הכת השלישית יתחדשו להם דמיונות נפלאים וחלומות וטרופים בעת היקיצה בדמות 'מראה נבואה' עד שיחשבו בעצמם שהם נביאים ויפלאו מאד במה שישיגוהו מהדמיונות ההם ויחשבו שכבר הגיעו להם חכמות לא בלימוד ויבואו בבלבולים גדולים בענינים העצומים העיוניים ויתערבו להם הענינים האמיתיים בענינים הדמיוניים ערוב נפלא – כל זה לחוזק הכח המדמה וחולשת הדברי מפני שלא עלה בידו דבר – רצוני לומר שלא יצא לפועל:

ויש חלוקה פנימית בתוך שתי הכתות הראשונות, כפי שיבאר בהמשך –
וידוע שבכל כת משלש הכיתות האלה יתרון רב מאד; וכל כת משתי הכתות הראשונות תחלק לשני חלקים כמו שבארנו – וזה שהשפע המגיע לכל כת משתיהם יהיה אם בשיעור שישלימהו לא זולת זה או בשיעור שיעדף משלמותו מה שישלים בו זולתו.

בחכמים יש מי שאין בידו ללמד, ולעיתים מחבר ומלמד –
והכת הראשונה – והם החכמים – אפשר שיהיה השופע על כח האיש מהם הדברי כשיעור שישימהו בעל חקירה והבנה וידע ויכיר ולא יתנועע ללמד לזולתו ולא לחבר ולא ימצא לזה תשוקה ואין לו עליו יכולת; ואפשר שיהיה השופע עליו כשיעור שיניעהו בהכרח לחבר וללמד.

וכן גם בנבואה דרגות יש מי שמושפע בעצמו, ויש שמעביר הדברים הלאה –
כן הענין בכת השנית אפשר שיבואהו מן הנבואה מה שישלים הנביא לא זולת זה; ואפשר שיבואהו ממנה מה שחיב לו שיקרא האנשים וילמדם וישפיע עליהם משלמותו:
(אך האמנם יש נביא שלא השפיע נבואתו הלאה? אני לא מכיר. אולי אפשר להביא כדוגמה את יונה, אך גם הוא הרי הוכרח לבסוף להעביר את הדברים הלאה).

ומטבע החכם והנביא להעביר דבריהם לאחרים –
הנה כבר התבאר לך כי לולא זה השלמות הנוסף לא היו החכמות מחוברות בספרים ולא היו הנביאים מפיסים בני אדם לדעת האמת – כי לא יחבר חכם דבר לעצמו ללמד עצמו מה שכבר ידע; אבל טבע זה השכל כן הוא שישפיע לעולם וימשך ממקבל זה השפע למקבל אחר אחריו עד שיגיע אל איש אי אפשר שיעברהו השפע ההוא אבל ישלימהו לבד – כמו שבארנו בקצת פרקי זה המאמר:

וכה חזק דחף זה להשפיע, עד שלעיתים הם מסכנים את עצמם לשם כך –
וטבע זה הענין מחייב למי שהגיע לו זה השיעור הנוסף מן השפע – שיקרא בני אדם על כל פנים יקובל ממנו או לא יקובל ואפילו יזיק בעצמו. עד שאנחנו נמצא נביאים קראו בני אדם עד שנהרגו והשפע ההוא האלוקי יניעם ולא יניחם לשקוט ולא לנוח בשום פנים ואפילו הגיעו לרעות גדולות.

וכך פעל ירמיה –
ולזה תמצא ירמיה – עליו השלום כי כשהגעהו מבזיון המורים והכופרים ההם אשר היו בזמנו השתדל לסתום נבואתו ולא לקראם אל האמת אשר מאסוהו ולא היה יכול לסבול זה – ואמר "כי היה דבר יי לי לחרפה ולקלס כל היום; ואמרתי לא אזכרה ולא אדבר עוד בשמו – והיה בלבי כאש בוערת עצר בעצמותי ונלאיתי כלכל ולא אוכל". וזה ענין מאמר הנביא האחר "אדוני יי דיבר – מי לא ינבא". ודע זה: