קריאה במורה נבוכים, ב, לט.

שיעור בהולצר על –
מורה נבוכים, חלק שני, פרק לט. אפרט מעט את תוכנו (מתוך ויקיטקסט) –

החיוב לקיים את התורה הוא לפי נבואת משה, לא הנביאים שלפניו ואחריו –
"ואחר שדברנו במהות הנבואה והודענו אמיתתה ובארנו שנבואת משה רבנו נבדלת מנבואת זולתו – נאמר שעל ההשגה ההיא לבדה נתחיבה הקריאה אל התורה. וזה שזאת הקריאה שקרא משה רבנו לנו לא קדמה כמותה לאחד ממי שקדם מאדם אליו ולא התאחרה אחריו קריאה כמותה לאחד מנביאינו – וכן יסוד תורתנו שלא יהיה בלתה לעולם".

הנביאים הקודמים למשה לא נתנו תורה –
"ולזה לפי דעתנו לא היתה שם תורה ולא תהיה בלתי תורה אחת והיא – תורת משה רבנו. ובאור זה לפי מה שכתוב בספרי הנביאים בא בקבלה הוא שכל מי שקדם למשה רבנו מן הנביאים כאבות ושם עבר ונח ומתושלח וחנוך לא אמר אחד מהם כלל לכת מבני אדם שהאלוה שלחני אליכם וצוני שאומר לכם כך וכך והזהירכם מעשות כך וכך וציוה אתכם לעשות כך – זה דבר שלא העידו בו כתובי התורה ולא באה בו הגדה אמיתית אבל היתה באה אליהם נבואה מהאלוה כמו שבארנו".

וגם אברהם אמנם לימד את האמת האלוהית, אבל לא ציווה בשם ה' –
"ומי שהרבה עליו השפע ההוא כאברהם קיבץ אנשים וקראם על צד הלימוד וההישרה אל האמת שכבר השיגו כמו שהיה אברהם מלמד בני אדם ומבאר להם במופתים עיוניים שיש לעולם אלוה אחד לבדו ושהוא ברא כל מה שזולתו ושאין צריך שיעבדו אלו הצורות ולא דבר מן הנבראים; וירגיל בני האדם אל זה וימשכם בסיפורים נאים והיטב להם – לא שאמר אליהם כלל שהאלוה שלחני אליכם וצוני והזהירני; עד שהוא כאשר צווה למול הוא ובניו ועבדיו מל אותם ולא קרא בני אדם על זה על דרך קריאת הנבואה; הלא תראה לשון התורה בו "כי ידעתיו וגו'" – הנה כבר התבאר שעל צד המצוה לבד יעשה".

וכן האחרים לא ציוו, אלא רק לימדו –
וכן יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם על זאת הצורה היו קוראים בני האדם. וכן תמצא החכמים אומרים במי שקדמהו מן הנביאים 'בית דינו של עבר בית דינו של מתושלח מדרשו של מתושלח' – כולם – עליהם השלום – אמנם היו נביאים ילמדו בני אדם על דרך דורשים ומלמדים ומישרים לא שיאמרו 'ויאמר יי אלי דבר אל בני פלוני':

ואילו משה ציווה –
"כן היה הענין קודם משה רבנו אבל משה כבר ידעת מה שנאמר לו ומה שאמר ומאמר העם לו "היום הזה ראינו כי ידבר אלוקים וגו'"."

והנביאים שאחרי משה קראו לקיים את תורת משה –
"אמנם כל נביא ממנו שהיה אחר משה רבנו כבר ידעת דברי עניניהם כולם והיותם כדמות המזהירים לבני האדם קוראים אותם לשמור תורת משה מיעדים הרע למניח אותה ומיעדים הטוב למי שהתישר להמשך אחריה. וכן נאמין שכן יהיה הענין תמיד כמו שאמר לא בשמים היא וגו'" "לנו ולבנינו עד עולם"."

ועתה עובר לחלק השני.
התורה היא דרך השלמים והיא הדרך המאוזנת (ולכן היא היחידה שנכונה, כי יש איזון אחד, בלי תוספת או חיסרון. ואדגיש משפט אחד) –
"וכן ראוי שיהיה כי הדבר השלם בתכלית מה שאפשר במינו אי אפשר שימצא זולתו במינו אלא חסר מן השלמות ההוא אם בתוספת או בחסרון; כמזג השוה אשר הוא תכלית שווי המין ההוא – כי כל מזג יוצא מן השווי ההוא יהיה בו חסרון או תוספת. כן הענין בזאת התורה כמו שבאר משוויה ואמר "חוקים ומשפטים צדיקים" (וכבר ידעת שענין 'צדיקים' – שוים) וזה שהם עבודות אין טורח בהם ולא תוספת (כעבודת המתבודד בהרים הפורש עצמו מן הבשר והיין ודברים רבים מצרכי הגוף וכטלטול לעבודה וכיוצא בהם) ולא חסרון שיביא אל זוללות ואל שטיפה בזימה עד שיחסר שלמות האדם במידותיו ועיונו כשאר נימוסי האומות הסכלות:"

ומוכיח מפסוקים שאינה קשה –
"וכשנדבר בזה המאמר בתת עילת טעמי המצוות יתבאר לך משוויה וחכמתה מה שצריך שיתבאר. ולזה נאמר בה "תורת יי תמימה". אבל מי שיחשוב שטרחה גדול וקשה ושבה – צער גדול – כל זה טעות בהתבוננות; והנה אבאר אחר זה קלותה באמת אצל השלמים. ולזה אמר "מה יי אלקיך שואל מעמך וגו'" ואמר "המִדְבַּר הייתי לישראל וגו'? [אם ארץ מאפליה]". אלא זה כולו בערך לחשובים;"
(ואולם, על הפסוק – 'מה ה' אלהיך שואל ממך… כי אם ליראה', דורשים חז"ל – 'וכי יראה מילתא זוטרא היא?', וכי היא עניין קטן? ועונים – למשה כן. ומכאן שלכל אדם לא כל-כך).

ולמי היא קשה? לאנשי תאוות –
"אמנם אנשי העולה והחמס וההתגברות – המזיק מן הדברים אצלם והקשה שבהם שיהיה שם שופט ימנע ההתגברות. וכן בעלי התאוה והיצר הפחותים – הקשה שבדברים אצלם מנוע לכתם בשרירות לבם בזנות ולקחת הדין מעושהו. וכן כל חסר יראה שמניעת הרע אשר יבחרהו לפי גנות מדותיו – טורח גדול. ואין להקיש קלות התורה וקשיה לפי תאות כל רע – פחות – בעל מידות מגונות. ואמנם תבחן לפי השלם מבני האדם אשר כונת זאת התורה – שיהיו בני האדם כולם כמו האיש ההוא. זאת התורה לבד היא אשר נקראה תורה אלוקית."
(אך מי יוכל לומר שאינו בעל תאווה? 'מי יאמר זיכיתי, ניקיתי מעווני'?).

ושאר חוקות המדינות לא באו בנבואה, אלא הם הנהגה –
"אמנם זולתה מן ההנהגות המדיניות כנימוסי היונים והזיות הצאבה [עובדי אלילים] וזולתם – כל זה מפעולות אנשים מנהיגים לא נביאים כמו שבארתי פעמים:"

ולי כאן קשה, מלבד מה שציינתי, דבר אחד – האומנם התורה קלה? לא כל-כך. והפסוקים שהרמב"ם מביא אולי נכונים לתורה של תקופת התנ"ך, אבל חז"ל הרי הוסיפו על התורה הלכות רבות וגדרים רבים.
יהא סימנך – 'לט' – זה מספר הפרק, וזה גם מספר המלאכות האסורות בשבת לפי חז"ל, למרות שבתורה כמעט לא מפורט לגביה דבר, אלא רק מצוות המנוחה מעבודה, ועוד ציווי נגד הדלקת אש בשבת (שאז היה מלאכה קשה), וקישוש עצים בשבת (שהיא ודאי מלאכה), ובנביאים עוד כמה שברי דברים.
ובכן, התורה המקורית – אולי באמת לא קשה, ואילו זו של חז"ל – קשה.