יומן לילה, 24.8.22

יומן לילה, 24.8.22

היום, כאמור, הייתי ברחוב מלכי ישראל בירושלים, שכונת גאולה כמדומני, חתיכת חוויה לא נעימה מכמה בחינות. שם ההארד קור של החרדיות. נשים חסודות, גברים לבושי שחורים, והרבה ילדים. בתים ישנים ומוזנחים, אבל כפי שהראתי גם בנייה מחודשת.
והנה בערב שיעור של אודי (הרשלר) על 'אורות התשובה' של הרב קוק, בשידור פייסבוק, ומתוך בית הרב. גם בשנה שעברה למדנו מהספר בחודש תשובה זה, ואז הגענו רק עד פרק שלישי. עכשיו הוא התחיל מהתחלה.
הרב קוק מתפייט על התשובה, ואני לא מבין – על מה בדיוק הוא מדבר? לחזור לקיום מצוות? לָמה? לְמה? האם זה הופך אנשים לצדיקים ונקיים יותר? אולי בעיניי עצמם.
ניסיתי לשאול זאת בתגובות של השידור, אבל אין מענה. גם נתן דוגמה של התמכרות לעישון, ושאלתי איך להפסיק? אבל אין תשובה, כנראה לא ראה. ועוד דיבר על דרכו של פרויד, ועל פסיכולוגיה בכלל, ועל פסיכיאטריה שמכבה אנשים, וגם על ויקטור פרנקל. אבל כל אלה קישוטים. הבסיס של היהדות הן מצוותיה. ואמנם אמר שהיהדות הגלותית זמנה עבר, אך איני מבין באיזו דרך בדיוק.
וכל זמן השידור הזו חשתי מועקה. זו הדתיות היהודית שמיררה וממררת את חיי, וכן את חיי הפלסטינים החיים בארץ. זו הדתיות היהודית עם כל הבעיות הידועות שלה. וזו הדתיות היהודית של הליכוד וביבי, בצירוף הציונות הדתית והחרדים. על זו בדיוק המלחמה עכשיו, מלחמת דת.
אם כך, מהו 'ביביסט'? מי שנאמן למסורת ישראל, לדת היהודית. ולא זו הפתוחה של בנט, ובוודאי לא זו הרפורמית של הרב קריב, אלא להארד קור של היהדות, זו המתנגדת לנאורות, ובואך לזו הגזענית במוצהר של בן גביר וחבר מרעיו.
ובכן, יתכן מאוד שנתעורר עוד חודשיים בערך למציאות כזו. אז החיים כאן יראו שונים לגמרי. ושוב אני אומר – מי שיכול לברוח מכאן עכשיו שיברח. או שייצפה לחיים בדיקטטורה דתית פחות או יותר (לא שעכשיו זה ממש שונה מזה). אני בכל אופן לא יכול לעזוב, וצריך לחשוב מה לעשות.
וכן, אודי הוא תומך ביבי גאה, ואני דווקא מכבדו על כך.
כך הגיע סוף השיעור, והתחילו להזכיר את מיני שמות של רבנים שלא מעניינים אותי במיל. ולאחר שכיביתי את השיעור פתחתי יוטיוב וצפיתי בקטע משיחי קצר, ולא משנה מה בדיוק דובר בו, אבל הוא החזיר לי את רוחי, כך שיכולתי לכתוב פוסט זה.
וזה מצחיק, כי אני מתווכח גם עם המשיחיים, אבל גם הם התייאשו ממני והפסיקו לענות לי, וגם אני התייאשתי מהם. ואין איש עונה ואין קשב.
במצב כזה, מה עליי לעשות? או כפי שכתבתי מוקדם יותר היום, כשחזרתי מגיחתי הקצרה לשכונת החרדים – מה לעשות לכרמי ולא עשיתי?
(מהרדיו, אגב, מתנגנת עכשיו מוסיקה ערבית יפה. זו השעה שלהם בקול המוסיקה).