יומן לילה, 23.8.22

יומן לילה, 23.8.22

יציאה לא טובה לעיר, להולצר. פסטיבל הקומדיה עכשיו ובפתח החנות נגנים וגם ליצנים-ילדים. צילמתי והעלתי לטיקטק ולפייסבוק, מי שירצה שיראה שם.
איזו אישה שאלה את הילד הליצן (שנראה כמו ילדה) – מי לימד אותך לעשות את זה? הוא ענה – אני, עצמי ואנוכי. היא צחקה. באמת תשובה מחוכמת.
העניין הוא שחשבתי שיהיה משהו אחר, שיהיה רק ביום חמישי. לא שמרתי את התוכנייה של הולצר וכבר פעם שנייה שאני מתבלבל.
בכל זאת היה איזה 'שיעור' שם למעלה, לא הבנתי על מה ולא הבנתי על מה מדברים. סיימתי מהר את הבירה ויצאתי. ולשם שינוי גם כמה בנות היו שם. שוין.
בחוץ ראיתי את ניקולס, והתחלתי לדבר איתו. הוא הגיע מאנגליה, שוהה בעיר העתיקה ולומד ערבית. מעניין. השיחה איתו קולחת. הוא נמצא מחוץ לתסבוכת הישראלית ולכן המבט שלו עוד ישר. פה – אין דברים כאלה. כולם מחופרים בתוך ההוויה הישראלית.
הוא אומר לי שקרא את ספרו של גרוסמן 'איש אחד נכנס לבר' בתרגום לאנגלית, אבל בטח בעברית זה יותר טוב. אמרתי לו – כן, גם אני קראתי, אבל אם התרגום טוב זה כמעט אותו דבר. אבל כעבור רגע – בעצם לא, כי גרוסמן מספר על קומיקאי שמדבר בשפת רחוב עם הרבה סלנג, קשה להעביר את זה.
בהמשך, שיחה עם נחום וליאור. לנחום אמרתי שניטשה אקספרסיבי מאוד, אבל לא ממש מוכיח את טענותיו, מה שכתבתי הבוקר. עם ליאור דיברתי על הבחירות, הוא לא מצביע, גם לא נחום. קשה לי להתווכח עם זה, לפחות באותו רגע, אבל הנימוק המרכזי שלי בעד ההצבעה הוא שלפי אריסטו האדם הוא יצור פוליטי, כלומר אדם שאינו פוליטי אינו לגמרי אדם, כמסתבר.
מצד שני, בפוליטיקה שלנו, זה באמת הפך לכמעט חסר משמעות. מה שאומר שאנו בתהליך ביהום.
זהו. אבל הגיחות האלה הופכות לקשות יותר ויותר. או אולי היום היה קשה כי היה אירוע המוני, בניגוד לעצת הפילוסוף – רחק מן ההמון.
והשאר, ויש שאר, לא יסופר. או לא ייאמן כי יסופר.

ואגב, סיפור הדברים האלה מועיל מאוד, לפחות לי. קראו לזה ביבליותרפיה או משהו כזה. ואני מקווה שמעניין גם לקרוא את זה. בכל אופן, למי אני כותב את זה? ל-אני, עצמי ואנוכי.