יומן בוצר, 19.8.22

יומן בוצר, 19.8.22

אחרי הפסקה של שלושה ימים לצורך טיול בצפון, אני חוזר ליומני. והיום יום שישי, אז הנה כמה קטעים מהארץ –

הכובשים הם הטרוריסטים, לא ארגוני זכויות האדם
מאת עאידה תומא סלימאן –

"כנגד הניסיון השיטתי והאלים של ממשלת ישראל בראשות גנץ ולפיד להשתיק את קולותיהם הביקורתיים של ארגוני זכויות האדם הפלסטיניים, שעושים לילות כימים כדי לתעד את פשעי משטר האפרטהייד בשטחים הכבושים, אנו אומרים ואומרות בגאון, שהטרוריסט הוא מי שכובש עם אחר, שולל את חירותו ומכונן משטר של עליונות יהודית — לא מי שנאבק לחשוף את פשעיו".

מרצ הכשירה כל שרץ ואיבדה את זכות הקיום שלה
מאת קרן הבר –

"מרצ הכשירה כל שרץ בלי להסס, גם בנושאי ערכי הליבה שלה, ולכן היא איבדה את זכות הקיום שלה. למפלגה שמדברת על זכויות אזרח ואדם ובסופו של דבר מקדמת רק זכויות של יהודים ואפילו נכנעת לכיבוש כעובדה שאין בלתה, אין מה להציג בפני בוחרים פוטנציאליים וגם לא בפני ציבור הבוחרים הנאמן. במבחן המציאות מרצ הוכיחה שאין שום ערך מוסף להצבעה לה. להפך, אם בעיני התקשורת והציבור למרצ יש זכות להתקיים רק כי היא עוד אצבע למען גיבוש אג'נדה אנטי-נתניהו, כבר עדיף להצביע למפלגות גדולות יותר בגוש מאשר להילחם על חייה של מרצ".

בזמן השבור הזה המלה "ממלכתי" מסוכנת מאוד
מאת יאיר אסולין –

"את הנקודה הזו אסור לשכוח. ההתפוררות של הסדר הישן, של "עידן הפוליטיקה", לא מתחוללת בחלל ריק, היא קודם כל תוצאה של שינוי עמוק בצורת החיים שלנו, של המהפכה הדיגיטלית, של שינויים מהותיים בחלל ובזמן. כשהקיום האנושי משתנה מהותית, גם הסדר שמסדר אותו, הסיפור שבתוכו הוא חי, חייב להשתנות. כאשר קבוצת גנרלים ונציגי שמרנות אחרים מתאחדת תחת הכותרת "המחנה הממלכתי", זה ההקשר הראשון שדרכו יש להביט במהלך הזה: קבוצה שמטרתה העליונה היא שימור הסטטוס קוו של מבנה הכוחות הישראלי (המשרת אותה). וכבר צוטט פה בעבר ולטר בנימין, שכתב: "הסטטוס קוו המאיים להתמשך הוא רגע קריטי". למה קריטי? כי הריקבון המתפשט מתחת לסטטוס קוו העיוור, הנאחז בספינה השוקעת, הולך ומחלחל ומעמיק, וכמו כל ריקבון, ככל שהוא יגיע עמוק יותר לשורש, ככה גם ההתרסקות בסוף תהיה עמוקה, כואבת ומוחצת יותר".

פרשת "עקב"
מאת ירין רבן –
האזהרה החותמת את נאום ה' בפרשה מפצירה בעם שלא להכניס את תועבת הגויים לקרבו, וזוהי אולי האזהרה החשובה ביותר. אחרי המבצע האחרון בעזה ניכר ביתר שאת עד כמה השאלה מה נכון מוסרית כמעט ואבדה מהשיח הציבורי. וכשקולות המוסר נאלמים, ברחובות משתוללת "התועבה" שהוזהרנו שלא להכניס לביתנו.

"ההתפארות בהרג אדם לא־חמוש, גם אם זוהה איכשהו כפעיל גא"פ, היא הכנסת התועבה הבלתי־מוסרית הזו לביתנו בדלת הראשית. העובדה שהעיתון הנפוץ במדינה נותן לכך במה לא־ביקורתית אף היא תועבה גדולה שמצאה את דרכה לעיתונות. "וְלֹא־תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל־בֵּיתֶךָ", מזהיר אלוהים, ומתעקש שדווקא כשהסביבה הקרובה מלאה בהתנהגות מוסרית פסולה על האדם להישמר שבעתיים שלא לאמץ אותה לקרבו".

*

הרב זקס על פרשת עקב –

*

הדף של דעת אמת כותב דבר נכון – בתורה שכר המצוות הוא בעולם הזה, ואילו אצל חז"ל הוא עבר לעולם הבא. נכון.
למה זה? אולי פשוט ראו ששכר המצוות לא תמיד מתקבל בעולם הזה, כידוע.
אבל אפשר לראות פה שלב בדרך, שאומר – נכון, לא תמיד תקבל שכר, אבל תעשה בכל זאת, כי זה הטוב.
השלב הבא, המתקדם יותר, אומר – נכון, גם העולם הבא לא בטוח קיים, אבל בכל זאת כדאי לעשות את הטוב. למה? כי הוא הטוב.
וזה הדרש של 'שכר מצווה – מצווה'.

*

*

ואני בתחילת השבוע סימנתי לי את הפסוקים הבאים, משה כסניגורם של ישראל – למרות הקושי הרב מאוד – כמו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב –

דברים ט –
כה וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי כִּי אָמַר יְהוָה לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם. כו וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה וָאֹמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. כז זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ. כח פֶּן יֹאמְרוּ הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָנוּ מִשָּׁם מִבְּלִי יְכֹלֶת יְהוָה לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם וּמִשִּׂנְאָתוֹ אוֹתָם הוֹצִיאָם לַהֲמִתָם בַּמִּדְבָּר. כט וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה.

*

וסיכום: 'רשעו' – ניכר בחלק הראשון, 'אל תפן' – בחלק השני. עד אנה כוחנו יעמוד?