על פסי ההאטה כמפגע תחבורתי

על פסי ההאטה.
לא חסרות בעיות בארצנו, ואני מצטער שאני הולך להפנות את תשומת לבכם אל אחת הקטנות שבהן, אך אם לא נדע להתייחס לקטנות, איך נדע להתייחס לגדולות? או כפי שאומר זכריה הנביא – 'כי מי בז ליום קטנות?'.
ובכן פסי האטה – אני שונא אותם! אינסטיקטיבית, זו המצאה נוראית. אתה נוסע ומטולטל, הבטן מתהפכת, אם יש לך כוס מים ביד היא נשפכת, וכן הלאה. לדעתי הם גם יוצרים בעיות בגב, שאצלי גם ככה רגיש, ומן הסתם גם לא מיטיבים עם הרכב. וכל זה למה? כדי לגרום לאנשים להאט במקומות המיועדים לכך.
אבל השאלה היא אם הנזק שווה את התועלת, והאם אין דרכים אחרות להשיג את אותה התועלת? לדעתי, הנזק לא שווה את התועלת, ויש דרכים אחרות להשיג את אותה התועלת.
הנזק לא שווה את התועלת – ובכלל, איזה מן דבר זה להשיג תועלת על ידי נזק? ביהדות קיים מושג – 'מצווה הבאה בעבירה' – וזה דבר שאין לעשות. למה לקחת כבישים טובים ויעילים ולהפוך אותם למפגע תחבורתי? וזה אכן מפגע. ראשית, כפי שאמרתי, אני ממש סובל מפסי ההאטה האלה, שונא אותם. שנית, לעיתים זה מגיע לרמה כזו שאני ממש נמנע מלנסוע בכבישים מסוימים. למשל, קו 9 בירושלים, למרות שהוא מתאים בדיוק לנתיב שאני צריך, אני נמנע מלנסוע בו, וזאת משום שהוא עובר על שני כבישים עם פסי האטה, וכשהנסיעה היא באוטובוס הטלטולים מורגשים עוד יותר. אני מרגיש כמו ברכבת הרים או בחקירת שב"כ הכוללת טלטולים כשאני נוסע בו, ולכן אני נמנע מכך.
ויש דרכים טובות יותר להשיג את אותה תועלת – למשל חינוך, חינוך תחבורתי. זה נכון גם לצדדים אחרים של מפגעי הכביש. הנה עכשיו רבות תאונות הדרכים, עד שבאחד הימים אפילו פתחו עם זה את מהדורות החדשות, ומנסים למצוא פתרונות לדבר הזה – כבישים יותר טובים, יותר פיקוח ואכיפה, וכן הלאה. הכול טוב ויפה, אבל הדבר החשוב ביותר הוא חינוך האנשים. לפי מה שאני רואה, אנשים נוהגים בכבישי הארץ בצורה חסרת אחריות ולא מתחשבת. וכאן, כמובן, הנושא רחב מאוד, ולא אפרט אותו, כי זוהי חריגה מהנושא.
ובכן, אלה טענותיי המוצדקות נגד פסי ההאטה, אך כשציינתי את הדברים בפני אחייניתי הצעירה (בת 11) – ואיני נמנע מהתדיינות עם אדם קטן או גדול – היא אמרה – כן, זה לא נעים, אבל זה נחוץ לבטיחות, או משהו כזה.
עשיתי אם כך מה שתכננתי לעשות זמן רב, וזה לבדוק קצת נתונים על פסי ההאטה.
ערך קצר אבל מעניין יש בוויקיפדיה. שם נאמר שגם באירופה יש פסי האטה (שזה כבר מעניין. אני חשדתי שמדובר בהמצאה ישראלית של איזה מהנדס עירייה סדיסט), אלא ששם יש להם תקן מחמיר שקובע מאיזה חומר יש לבנות אותם, באיזה גובה, וכן הלאה, ואילו פה – אין שום תקן! נו, והדברים ניכרים. פסי האטה רדודים, כפי שיש בכמה מקומות, הם דווקא בסדר ולא יוצרים מטרד גדול. אבל ההרים הקטנים שנמצאים בכבישי ארצנו דווקא מטרידים מאוד.
שנית, בסוף ערך הוויקיפדיה הזה יש הפניה למקורות נוספים, ושם מאמר על מומחה תחבורה אחד, שאומר בדיוק כדברים האלה – שפסי ההאטה הם מפגע מבחינות רבות. כנסו לקישור וקראו את הדברים שם.
לכן, בסיכומו של דבר יש כאן שתי מסקנות –
א. צריך לעקור את כל פסי ההאטה מכבישי ארצנו לאלתר! או, לכל הפחות, לרדד אותם, או לקבוע להם תקן.
ב. תקשיבו גם לאנשים צעירים, גם להם יש מה לומר.