על פסי האטה כמפגע תחבורתי, חלק ב'
הבטחתי בבוקר שבערב אשלים את הפוסט מהבוקר על פסי ההאטה, לכן עכשיו אעשה זאת, למרות שאין לי ממש חשק לזה. אבל גם אין לי משהו יותר טוב לעשות עכשיו בנסיעה באוטובוס בין חיפה וירושלים.
אז העניין הוא שהסוגייה הזו היא כמו נייר לקמוס שמראה את גישתו של כל אחד, כך נוכחתי לראות.
ראשון הגיב רועי בתשובה ארוכה ומנומקת כדלקמן –
"בעולם לא מתוקן כמו שלנו, פסי האטה הם הרע במיעוטו.
באשר לחינוך (וכמובן זה קשור גם לאכיפה) – לדעתי החינוך (והאכיפה) היעיל מספיק כדי להרחיק אדם מכל מה שרע בעיני החברה שהוא גדל בה, הוא מה שאנו מכנים הנדוס תודעה, או שטיפת מוח. קיים מתח בין חברה אינדיווידואליסטית וחופשית שבקיצוניות שלה כל אחד עושה העולה על רוחו, לבין משטר טוטליטרי שבו הסדר הציבורי עשוי להישמר באופן מופתי, אבל על חשבון החופש האישי.
פסי האטה מדגימים איזה פתרון אמצע הדרך."
לכך הגבתי בצורה שעוררה תרעומת קלה, אך לאחר דיאלוג קצר הגענו להסכמה, ביחס לתגובה הבאה שלי –
"בסדר, מקבל. אבל שים לב שהתשובה שלך אלה מחשבות כלליות על חשיבות דרך האמצע. בסדר, מקובל עליי. אבל צריך לבחון כל דבר לגופו. וכאן דרך האמצע היא לא עם פסי האטה כאלה ולא בלי בכלל, אלא עם פסי האטה לפי התקן."
ועתה נמשיך לשאר התגובות ואשמור על אנונימיות.
מ' אמרה לי שאצלם ביישוב נסעו בפראות ולכן ביקשו פסי האטה, ואלה אכן עוזרים, אבל אלה פסי האטה נמוכים, ולא מטלולים. עוד היא אומרת שעצם קיומם של פסי ההאטה גורם לזהירות יתר ולמודעות.
ביחס לציר חופש-ביטחון הדעות חלוקות. יש מי שסובר שצריך לאפשר חופש מוחלט, ושהמדינה לא צריכה להגביל את האזרח. ובפרט שרוב האנשים נוסעים בזהירות. אני שואל – נניח שזה כך, וזה לא בטוח, מספיק נהג לא זהיר אחד כדי לדרוס ילד ביישוב. אבל זו השאלה של האיזונים, כמובן.
אחר אומר שבכלל לא נראה לו שהפסים האלה מנעו תאונות. אני אומר שבויקיפדיה נכתב שמחקרים אומרים שפסי ההאטה אכן גורמים להאטה, ולכן ממילא להפחתת תאונות. אבל נכון שאין שם הפניה למחקרים.
דעה אחרת אומרת א' – שהכול תלוי איך נוהגים. מה הכוונה? אם באמת מאיטים לפני הפסים אז זה טוב. אבל העניין הוא שאף אחד כמעט לא עושה את זה, אני אומר. הדרך הנכונה היא להאט עד כמעט מהירות 0, אבל מי באמת עושה זאת? זאת ועוד – יש כאלה שדווקא מגבירים את המהירות לפני הפסים, כי כך בקושי מרגישים אותם.
טוב, וזהו, נסתפק בזאת. העניין הוא שאני מרגיש באופן אינסטינקטיבי שמשהו לא תקין פה. אין לי בעיה עם תקנות עיריוניות וכיוב', אבל כאן זה דבר שהבעיה שבו די בולטת. או כפי שאומר נ' – בטח לא צריך בונגילות, כלומר פסי ההאטה אימתניים, מה שאני קראתי הרים.
הספיקה החפירה? אז בואו אוסיף עוד קצת לסיום –
לדעתי זה דבר שמאוד מאפיין את הארץ הזאת – יש כוונות טובות, לוקחים רעיון שבבסיסו הוא טוב, אבל היישום לקוי, 'חאפר', ולכן התוצאה עגומה. כך בכל דבר, לא יודעים לעשות דברים עד הסוף, לא יודעים להקפיד על פרטים. וככה זה באמת נראה במדינת ה'סמוך' וה'יהיה בסדר' וה'חלטורה' וכיוב' – לא סתם יש לנו כזה אוצר מילים לתיאור התופעה הזו.
ואז"ג.
מחשבות לעצמי 