יומן אחר-הצהריים, 15.8.22
האזנתי למתי יג. הרבה משלים (אמרנו אתמול, גם ישוע עבד עם כוח המדמה, וכאן הוא גם מסביר למה). ובין היתר, מכאן מקור הביטוי 'עשבים שוטים' (וגם 'אין נביא בעירו).
אבל דבר אחד לא הבנתי, וזו האימרה –
"כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נָתוֹן יִנָּתֵן לוֹ וְשֶׁפַע יִהְיֶה לוֹ, אַךְ מִי שֶׁאֵין לוֹ, גַּם מָה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ יִלָּקַח מִמֶּנּוּ." (מתי יג 12)
האם זה נכון? האם זה צודק? הרי למי שאין צריך לתת, לא למי שאין!
אבל למעשה, אני כן מבין זאת. זה אמנם לא צודק, אבל מאוד נכון, זוהי דרך העולם.
ואם צריך לומר – אין צדק בעולם.
*
הרב זקס על פרשת ואתחנן.
שווה מאוד לקרוא, להפנים, וליישם.
(מקבל את זה במייל, לגמרי שכחתי מזה).
*
קטע מספר של שופנהאואר שצילמתי אתמול.
כבר לא עובד היום.
*
התחלתי להאזין לחדוות האנוכיות. היא אומרת שאתה צריך לחשוב גם על עצמך, להציב גבולות, לדעת לומר לא. צודקת.
*
לעומת זאת, פותח את הספר 'מוצלחים', ובדיוק נתקל בפסקה הזו על אהבה. כנראה צריך איזון בין השניים.
*
רגע של עברית.
ניסן נצר, עברית של שבת, לפרשת ראה.
הנה גם הוא כותב על משפחות שורשים דו-עיצוריות, זה דבר ברור. והוא מציין את הנרחבות שבהן – משפחות גז וקץ.
(בסיום הכנסתי גם את משקלי המחלות, למה לא).
*
עדיין המקל… כותב יונתן –
הייתכן שהדגש בקוף מעיד על נוכחות של האות נון (כלומר שורש נק"ל)? בערבית שורש זה מורה על הובלה והעברה, ומשקל מפעל יכול לשמש לכלי עזר. כלומר, מ(נ)קל הוא כלי שנועד לסייע לתנועה והובלה.
הצעה זו נראית מאוד.
*
הפסוק היומי (ביחס לתמונה) –
וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד.
ישעיה ג, ה.
*
דבר קטן לסיום – תגידו, לא יפה העיתון שלי? תראו, יש בו מדורים קבועים – 'רגע של עברית', 'הפסוק היומי', חידות היגיון, וזאת מלבד קטעי הגות, ומדי פעם דעות שלי. רק חבל שאין (כמעט) קוראים…
מחשבות לעצמי 