יומן לילה, 14.8.22

יומן לילה, 14.8.22

שוב מספר לעצמי סיפור לפני השינה, כי אף אחד אחר לא עושה את זה, ושוב סיפור מהולצר.
היום שיעור במורה נכוכים (כבר שנים!), ואני בחלק ב' פרק לז', פרקי הנבואה. מהו נביא? מי שיש לו שלמות הכוח המדבר והכוח המדמה. המדינאים, לעומת זאת, יש להם רק כוח המדמה (ראינו את זה יפה אצל לפיד היום, כשדיבר על 'החג' הקרוב שבדמיונו…), ואילו אצל החכמים – רק הכוח השכלי, אבל חוכמתם נשארת לעצמם. טוב, למדתי את זה כבר הרבה.
שאלתי – למה בעצם הנביאים צריכים את הכוח המדמה, האם הכוח השכלי לבד לא מספיק? לא ממש הבנתי את התשובה, אבל היא פחות או יותר שהכוח המדמה מתווך את השכל להמונים. כן, זה נכון.
ומישהו שם שאל על ישו. ליאור אמר שאינו יודע. אבל אני אמרתי – כן, ודאי, הוא השתמש בכוח המדמה, היו לו משלים רבים.
ומשם, איכשהו, השיחה עברה לפאולוס. באמת לא משנה מה אמרו עליו (את התגלותו קיבל בדרך לדמשק, מחוץ לארץ ישראל, ובאמת הטיף לגויים, בעוד לפי הרמב"ם, או ריה"ל, נבואה היא רק בארץ ישראל או עבור ארץ ישראל. שיהיה [רוב מה שחכמי היהדות אמרו על הנבואה – לא מוכח, בלשון המעטה]).
אז אני אמרתי שכדאי אולי להקדיש פעם שיעור לנצרות. ליאור אמר שאולי יעשה שיעור על אגרות של איזה אפיפיור. אמרתי – לא, מתחילים מהבסיס. אמר – יש מלא ספרים על פאולוס, אין מה לחדש פה. אמרתי – באנגלית אולי. אמר – גם בלטינית וצרפתית. אמרתי לו – בכל אופן לא בעברית. אז אלכס, המתמטיקאי, שאל אותי – בשביל מה אתה צריך בעברית? אתה לא יודע לקרוא אנגלית? אמרתי – ובכל אופן, כדאי להכיר את החומר לעם היושב בציון. הביטוי האחרון, 'לעם היושב בציון', נראה שעשה איזה רושם, בכל אופן עברית יפה. אבל לא ברמה כזו שישנה את התמונה, אולי להפך. ענה לי אלכס – אבל ישו אינו כוס התה שלנו.
כאן צחקתי קצת ביני ובין עצמי (כי בשביל מה לבכות?). אמרתי – כן, בדיוק התפרסם שיר שלי שמדבר על 'כוס תה'.
אין מקריות בעולם, כמובן.
בכל אופן, אחרי כמה רגעים יצאתי. אמרתי שזה בלי קשר לתוכן השיחה הקודמת וזה באמת כך. כבר קודם חשבתי לצאת, אבל החלטתי להישאר לעוד כמה דקות.
למה? ראשית, חומר הלימודים הזה כבר לא ממש מעניין אותי. בכלל, כל העניין של ספרים פחות מעניין אותי, למרות שאני ממשיך לקרוא. 'חוכמת סופרים תסרח', כבר אמרנו. תנו לי את זה בהרצאה! (וגם לזה אין תמיד כוח). ושנית, המצב, הפיזי-נפשי-תברואתי, אתם יודעים.
סיכומו של דבר, שאלתי את עצמי לפני כמה ימים על מהותו של המקום הזה, והנה התגלה לי עוד טפח – הרבה חוכמה כן, אבל הנצרות מודרת משם. זו בעיה. (ולא שאני נוצרי, אבל גם לא מרודפיה).
זה בעניין הנצרות אצל הולצר, אבל היו עוד כמה דברים. שוב אלכס, שהוא אדם חריף מאוד, אמר לי בנוגע לספר שהראיתי לו (של מיכאל אברהם) – שספרים בהוצאה עצמית זה אולי נחמד למחבר, אבל אין לך השפעה בעולם הממשי. כואב, אבל צודק. אל תתווכחו איתו, הוא מתמטיקאי. אמרתי לו – כן, הבנתי את זה, אבל מאוחר מדי.
וגם היו שם שתי בנות, לשם שינוי.

לבסוף – צילמתי שם – וזה הסיכום הטוב ביותר של הכול כולל הכול –

(בדרך חזרה עברה לידי משטרה).