יומן בוצר, 14.8.22
חידות היגיון –
היה לי אומץ, ולכן הוא נתן.
(5).
למי שעושה פיגועים אין שכל.
(4).
היא זונה מהעיר, הוא אדם רב ידיעות.
(3, 6).
תשובות בסוף.
*
פיגוע בירושלים.
הרפליקות הקבועות יוצאות –
הימין – אתם רואים עם מי יש לנו עסק.
השמאל – אין דרך אחרת אלא להגיע להסדר.
הימין – טיפשים! עוכרי ישראל! לכו לעזה!
השמאל – ברברים!
טוב נו, כבר היינו בסרט הזה, נקסט.
ומלבד זה כולם (וגם אני) – מחזקים את ידי כוחות הביטחון ושולחים איחולי החלמה לפצועים.
*
מאתמול –
פותח חדשות לראות על רושדי, לא מראים על רושדי, אין לי מושג על מה הם מדברים.
*
תגובה שלי –
אנסה להסביר בקיצור: מרצ – כפייה רפואית אמנם. אבל ליכוד – כפייה רפואית + כפייה דתית + הרס מה שנשאר מבית המשפט. מה עדיף, ברצינות?
*
או שאתה בוחר, או שאתה בורח.
*
כן, פחות סלולרי, פחות רשתות. אבל מה כן?
*
מצוקה קלה –
ברשתות החברתיות אין שום דבר מעניין, או שטויות או רע. בטלוויזיה אין כלום. הספרים גם הם משעממים, יוצא ספר טוב אחד בחודש, שממלא שלושה ימים. חברים אין. עבודה אין. אהבה אין. מצב בריאותי כללי גרוע. מה אתם רוצים שאעשה במצב כזה?
וסיוע אין. גורמי הסיוע של המדינה רק מזיקים. משפחה עוזרת רק מעט. לשכת התעסוקה לא מציעים דבר. חושב לייסד כתב עת – הדרישות לשם קבלת מימון בלתי אפשריות. פותח דף פייסבוק לתרבות בשבת, אבל לא מעלה אותו כי חבל על הזמן. וגם כסף אין בזה.
ובכלל, יש לי ארבעה בלוגים (ועוד אחד שפתחתי אבל לא מתפעל), אבל לא מקבל מזה כסף. כתיבה ברשתות גם היא בחינם, כידוע. מפרסם ביקורות ושירים בכתב עת – אין תשלום, גם אין יחס.
אז אני שואל שוב, מה אתם רוצים שאעשה? כן, שומע קול המוסיקה, וזה יפה מאוד, וגם התחלתי לעשות קצת התעמלות כל בוקר (היום לא), אבל זהו. ייאוש.
*
תשובות לחידות –
העזתי.
מחבל.
רחב אופקים.
מחשבות לעצמי 