ידידי יאיר ליפשיץ סיפר שהיה בקונגרס למדעי היהדות. הגבתי בבדיחות הדעת –
יש משהו חדש ביהדות? מצוות חדשות אולי?
צחקו. יופי.
הוספתי –
האמת, בדיוק בפרשת השבוע אנו קוראים – לא תגרע ולא תוסיף.
אבל האמת שזה נושא שכדאי להיכנס אליו קצת, ולהלן בשלושה חלקים.
למשיחיים כתבתי –
שלום, הפסקתם לענות לי וחבל, כי יש לי הרבה שאלות (אמיתיות). ובכל זאת אנסה שוב.
נזכרתי בפסוק –
"מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה." (יוחנן יג 34)
עכשיו, זאת בעיה, למה הוא מכנה אותה 'מצווה חדשה'? הרי כבר בתורה נאמר 'ואהבת לרעך כמוך'? ושנית, אם היא אכן מצווה חדשה זו גם בעיה, כי בתורה כתוב שאין להוסיף עליה ולא לגרוע.
מה דעתכם?
אבל האמת, שבזמן שחיפשתי את הפסוק הזו לפי מילות החיפוש 'מצוה חדשה', מצאתי מקום נוסף שמזכיר את זה, ושם באמת נאמר שהמצווה הזו לא באמת חדשה –
אגרת יוחנן א –
'המצוה החדשה'
ז ¹אֲהוּבַי, ²לֹא מִצְוָה חֲדָשָׁה כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, כִּי אִם מִצְוָה יְשָׁנָה אֲשֶׁר ³הָיְתָה לָכֶם מֵרֵאשִׁית; הַמִּצְוָה הַיְּשָׁנָה הִיא הַדָּבָר אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם. ח וּבְכָל זֺאת מִצְוָה חֲדָשָׁה כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, דָּבָר שֶׁנָּכוֹן גַּם בּוֹ וְגַם בָּכֶם, שֶׁהֲרֵי הַחֺשֶׁךְ עוֹבֵר ¹וְהָאוֹר ²הָאֲמִתִּי כְּבָר זוֹרֵחַ. ט הָאוֹמֵר כִּי בָּאוֹר הוּא וְעִם זֺאת ¹שׂוֹנֵא אֶת אָחִיו, עוֹדֶנּוּ בַּחֺשֶׁךְ. י הָאוֹהֵב אֶת אָחִיו עוֹמֵד בָּאוֹר ¹וּמִכְשׁוֹל אֵין בּוֹ¹ . יא אֲבָל ¹הַשּׂוֹנֵא אֶת אָחִיו בַּחֺשֶׁךְ הוּא; ²בַּחֺשֶׁךְ הוּא מִתְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא הוֹלֵךְ, כִּי הַחֺשֶׁךְ ³עִוֵּר אֶת עֵינָיו.
וכן –
"וְעַכְשָׁו מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמֵּךְ, הַגְּבִירָה, לֹא כְּכוֹתֵב אֵלַיִךְ מִצְוָה חֲדָשָׁה, כִּי אִם מִצְוָה שֶׁהָיְתָה לָנוּ מֵרֵאשִׁית, שֶׁנֺּאהַב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ." (השנייה של יוחנן א 5)
אם כך, שתי שאלות –
א. האם המצווה הזו חדשה או לא חדשה?
ב. שאלה טכנית – יוחנן מהאיגרת זה אותו יוחנן מהבשורה, או שמדובר במישהו אחר?
אודה לתשובה.
*
למעשה, היו כמה שהוסיפו לעשרת הדיברות, שגם הם מופיעים בפרשה. אחד מהם הוא יהודה עמיחי, שניהל דיאלוג ער עם המקורות היהודיים, וכך כתב –
עשרת הדברות / יהודה עמיחי
אָבִי הָיָה אֱלהִים וְלא יָדַע. הוּא נָתַן לִי
אֶת עֲשֶׁרֶת הַדִּבְּרוֹת לא בְּרַעַם וְלא בְּזַעַם, לא בָּאֵשׁ וְלא בָּעָנָן
אֶלָּא בְּרַכּוּת וּבְאַהֲבָה. וְהוֹסִיף לִטּוּפִים וְהוֹסִיף מִלִּים טוֹבוֹת,
וְהוֹסִיף "אָנָּא" וְהוֹסִיף "בְּבַקָּשָׁה". וְזִמֵּר זָכוֹר וְשָׁמוֹר
בְּנִגּוּן אֶחָד וְהִתְחַנֵּן וּבָכָה בְּשֶׁקֶט בֵּין דִּבֵּר לְדִּבֵּר,
לא תִּשָּׂא שֵׁם אֱלוֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, לא תִּשָּׂא, לא לַשָּׁוְא,
אָנָּא, אַל תַּעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וְחִבֵּק אוֹתִי חָזָק וְלָחַשׁ בְּאָזְנִי,
לא תִּגְנוֹב, לא תִּנְאַף, לא תִּרְצַח. וְשָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַפְּתוּחוּת
עַל ראשִׁי בְּבִרְכַּת יוֹם כִּפּוּר. כַּבֵּד, אֱהַב, לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְקוֹל אָבִי לָבָן כְּמוֹ שְׂעַר ראשׁוֹ.
אַחַר-כָּך הִפְנָה אֶת פָּנָיו אֵלַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
כְּמוֹ בַּיוֹם שֶׁבּוֹ מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי וְאָמַר: אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹסִיף
שְׁנַיִם לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:
הַדִּבֵּר הָאַחַד-עָשָׂר, "לא תִּשְׁתַּנֶּה"
וְהַדִּבֵּר הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, "הִשְׁתַּנֵּה, תִּשְׁתַּנֶּה"
כָּךְ אָמַר אָבִי וּפָנָה מִמֶּנִי וְהָלַךְ
וְנֶעְלַם בְּמֶרְחַקָּיו הַמּוּזָרִים.
וכן עמוס עוז הוסיף דיבר משלו, וכך כתב –
בפרפרזה לקאנט, הדת שלי, הדיבר שלי, החוק שלי הוא: "לא תכאיב לאחר, או לפחות נסה להכאיב לו כמה שפחות". החוק הזה הוא חוק אוניברסלי, שרלוונטי בכל מקום.
כאן, וכדאי לקרוא –
https://blog.nli.org.il/amos_oz/
*
הדבר האחרון מזכיר מאוד את ה'דיבר' מיל בספרו 'על החירות' – הכלל הראשון בחברה מתוקנת – לא להזיק לאחר. אחר-כך תעשה מה שאתה רוצה.
אבל למעשה, תורתו של מיל היא רק תורת מוסר אחרת, ויש תורות מוסר רבות, דתיות ופילוסופיות.
וגם ביהדות עצמה, האמנם לא התחדש דבר באלפיים שנה האחרונות? האמנם 'חדש אסור מן התורה'? אני חושב שהתחדש לא מעט. אבל אולי בכל זאת משהו יסודי ובסיסי נשאר כשהיה.
מחשבות לעצמי 