יומן ערב, 11.8.22
צור ארליך שיתף בית יפה של אלתרמן –
עֲשָׂרָה אַחִים הָיִינוּ,
עָבַרְנוּ בַּדְּרָכִים,
וְהַשְּׁגִיאוֹת אֲשֶׁר שָׁגִינוּ
הָיוּ יָפוֹת מִן הַלְּקָחִים.
אני עניתי ואשורנו –
שורות יפות. השגיאות תמיד כל-כך יפות, או מעניינות, הלקחים משעממים מאוד.
לקח מאתמול.
*
רחל אליאור שיתפה שיר יפה, הנה הבית הראשון שלו –
הערת שוליים/ חמוטל בר יוסף
אֲנִי נִדְחֶקֶת לַשּׁוּלַיִם
עִם הַמּוּזִיקָה הַקְּלָאסִית בְּ"קוֹל הַמּוּזִיקָה",
הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהָיָה חָסֵר לִי
בְּחוּץ לָאָרֶץ, חוּץ מִסַּלַט יְרָקוֹת.
אני מזדהה.
*
ינון, כרגיל, שיתף שורות חשובות –
"אל תתיראי מן הפרושין
ולא ממי שאינן פרושין
אלא מן הצבועין
שדומין לפרושין"
– תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף כ"ב/ב.
*
מני אביב כותב בבראשית –
אבל בשנתיים האחרונות נחצה הרוביקון הפוליטי וזכויותינו נפגעו אנושות. קרקס המגיפה שינה את התודעה והפך על פניהם את יחסי החברה והשלטון, עד כדי כך שמימוש החירויות הבסיסיות ביותר, כמו לנשום באופן חופשי או ללכת לחוף הים, הפך לעבירות שעונש בצידן. הקורונה הגדילה והוסיפה נדבך נוסף למערכת השליטה המתוחכמת בבני האדם: אם עד כה העילה הרשמית להגבלת זכויותינו נבעה מתוך צורך להגן עלינו מאיום חיצוני כלשהו, הרי שמעתה ואילך היה מקור הסכנה בתוכנו פנימה. אנחנו הפכנו להיות נשאי הפגע המסוכן שממנו יש להיזהר. אנחנו נהיינו לקטיושות, לחוליית המחבלים, הסופה, רעידת האדמה או הגריזלי המשוטט ברחובות העיר. האויב שמפניו נחלץ השלטון להגן עלינו הוא אנחנו – אנחנו וחירותנו וכל מטען הזכויות שצברנו בזיעת אפיים לאורך ההיסטוריה.
המסקנה חייבת להיות נועזת ובוטה. זהו הלקח היקר ביותר של הזמן האורווליאני הנוכחי. לזכויות האדם יש תוקף רק אם הן קיימות מעבר לצורכי העתים והנסיבות החולפות. מימושן לעולם אינו יכול להיות מוגבל בהתניות ובהסתייגויות. גם מצבי חירום גרועים ביותר אינם יכולים להוות עילה לביטולן, גם לא באופן זמני וחלקי. כל עוד יישארו הצוהרים האלה פתוחים, ינצל השלטון כל שעת כושר כדי לשוב ולחבל בזכויות שלנו. זהו טבעו משחר הציוויליזציה – והעידן המודרני, הנאור והמדעי, לא ריפה את האינסטינקטים העריציים הקדומים שלו. אם גורל זכויותינו מופקד בידי הרשויות, הרי שהן מעולם לא היו שייכות לנו באמת.
הדרך היחידה להשיב אלינו את זכויותינו הטבעיות היא הדרך שבה הן הושגו מאז ומתמיד: לא בתחנונים, לא באמצעות פנייה אל השכל הישר של השליטים ומוסדותיהם, בוודאי שלא על ידי ציפייה לבואם של מנהיגים נאורים שיגאלו אותנו משביינו. זה יקרה כפי שזה היה בעבר, רק כאשר בעלי הכוח ובעלי המאה יתמלאו חרדה מכוחו העצום, הסוחף, המטהר, של ההמון המודע לכוחו ולסגולותיו. כפי שאמר תומאס ג'פרסון: "החירות אפשרית כאשר השלטון פוחד מהעם. כאשר העם פוחד מהשלטון, יש רק עריצות."
דעתכם?
*
גלעד קריב מסכם את רשימת הליכוד –
מחשבות לעצמי 