יומן ערב, 10.8.22
את הפוסטים שכתבתי בלילה ומחקתי עדיף שלא אביא.
סיכום חוויותיי האישיות בדרך מוסווה למדי – בבלוג התנ"ך, על עזרת מצרים.
*
שוב אלון מזרחי כותב במקומי –
מחלת נפש ציונית: כלב מת מקבל יותר התייחסות ואמפטיה מילדים עזתים.
אמרתי שחשבתי אותו הדבר, אבל באמת שכבר אין כוח.
*
קצת הייטק, קצת נאציזם, מה רע? אלה החיים.
*
כתבתי: הציונות – נכשלה.
מופע אימים של נהנתנות וגזענות. סדום.
ואמרתי: המפלגות היחידות שלא בגדו בערכיהן הן המפלגות החרדיות והערביות, כלומר המפלגות הלא ציוניות.
*
חג האהבה וכאלה, זה טוב.
כשעברתי ברחוב היו שם שתי קולנועניות דתיות צעירות מ'סרוגים' שראיינו מישהו. שאלתי אחת מהן כמה שאלות. על מה הסרט? על חג האהבה, שואלים מה דעתכם על כך. נו, ומה אומרים, מה למשל אמר האיש הזה? הוא אמר שהוא אוהב את אשתו. אני חושב שזה מאוד יפה.
*
וגם וינטז' –
*
שיעור היום בערב על השבת.
כתבתי –
מבחינתי השבת היא שעמום אחד גדול, סיוט. נאמן עליי ישעיה שקראנו שבוע שעבר, שאמר שנאתי שבתותיכם (היום בטח היו סוקלים אותו. ולמתחכמים – כן, אני יודע שהציטוט לא מדויק). אבל אולי אבוא מחר ללמוד מהי שבת כהלכתה, עם ברבורים ושלווים ושאר מטעמים.
אבל אז מחקתי וכתבתי במקום –
תיקון: אין כמו שבת ישראלית רגועה ונעימה…
למה לבאס?
ואולי באמת הכול עניין של יחס (רמז: לא).
*
רחל אליאור כתבה –
"אין חכמת אדם מגעת אלא עד מקום שספריו מגיעים, ולכן ימכור אדם כל מה שיש לו ויקנה ספרים, כי דרך משל מי שאין לו ספרי הגמרא אי אפשר לו להיות בקי . וכן מי שאין לו ספרי הרפואה לא יוכל להיות בקי בה… ולזה אמרו ז"ל 'מרבה ספרים מרבה חוכמה', ופירש רש"י ז"ל על 'וקנה לך חבר' – ממש, ויש אומרים ספרים, כי הספר הוא חבר טוב והקורא בספרים שאולים הוא בכלל 'והיו חייך תלויים לך מנגד'.
יצחק קנפנטון (1463-1360), דרכי הגמרא , מנטובה 1593
הגבתי –
המשפט הראשון – חשבתי שהוא של עגנון.
בכל מקרה היום, כך נראה, חוכמת סופרים נסרחה וכולם הולכים להייטק. (שוב אני מבאס…).
אבל התפתחה שם התכתבות מעניינת. ומתברר שבאמת עגנון הזכיר משפט זה.
*
הנה חוקרת אומרת את מה שאני אומר כבר זמן רב – יש בישראל אנשי חש"ש – חילוניים שומרי שבת –
https://m.ynet.co.il/Articles/61728750
מחשבות לעצמי 