יומן לילה, 10.8.22

יומן לילה, 10.8.22

עוד שיעור ברוזנצוויג. אני לא יודע למה אני הולך לשיעורים האלה, שלא מיטיבים איתי, פשוט מתוך שיעמום. אבל אשתדל לא ללכת יותר.
בשיעור יש כל מיני דברים מעניינים, שלא אספר על כולם. עייפתי. הפראים משתוללים ומשתגעים בלי מעצור, אי אפשר לדבר איתם. חמומי מוח. למה לי זה? בקול המוסיקה יש מוסיקה נעימה.
ובכל אופן, על מה דובר? על השבת. האם שבת היא רק מנוחה מעבודה? לא, רוזנצוויג אומר שהיא גם גאולה. נו טוב. יום אחד גאולה, זהו?
ולפני השיעור שיחה עם יהודה. הוא אומר שמחשבותיו מתרוצצות כל הזמן. מציע לו לעשות מדיטציה, ועוד דברים, והוא דוחה את זה. אז אני אומר לו שבשביל זה יש שבת… לנוח ממחשבות. הוא אומר שגם בשבת הוא חושב. אני אומר – אבל מחשבות של קדושה.
ובאמת, איני מזלזל בשבת, אני מכבד אותה. באמת יש אווירה אחרת בשבת. אבל באמת גם משעמם. אלא שלא מרוזנצוויג אלמד, אלא מביאליק.

-הפסקה מתודית, ואמשיך בכל זאת, לצורך העניין

בקהל היו יגאל, שהעביר את השיעור, יהודה, אני, ועוד אישה בשם מרלין. עם הזמן התברר שהיא כנראה מאמינה בישוע. וכידוע רוזצנוויג מושפע מאוד מהנצרות.
אז השיעור היה משונה למדי, אבל משכתי אותי לכל מיני כיוונים שעניינו אותי, למשל הנצרות.
תחילה דיברנו על כך שהנצרות העבירה את היום המקודש ליום ראשון. למה? כדי להיבדל מהיהודים. אבל מרלין אומרת שהמעבר ליום ראשון הגיע רק בהמשך, ובהתחלה גם מאמיני ישוע חגגו שבת. זה נכון. אבל מה זה אומר שרצו להיבדל מהיהדות? למה? בגלל האנטישמיות שלהם. זה לא סימן טוב.
כמו כן, מרלין אמרה בהמשך שישוע מאחד את כל העולם. האמנם? שאלתי. במהלך ההיסטוריה ישוע לא הביא אחדות אלא פירוד. נוצרים נגד יהודים, נוצרים נגד מוסלמים, ונוצרים נגד נוצרים אחרים, וכן הלאה. איפה האחדות.
(אחרי השיעור דיברתי עם ליאור, שאומר שהכול פשוט ואחד. מעניין, כך אומר שפינוזה…).
כמו כן, אני אומר, יש לי בעיות עם התיאולוגיה הנוצרית. מרלין אומרת – ומה עם הברית החדשה? אני אומר שיש לי בעיות גם איתה.
אבל יש גם צד שני ושלישי.
צד שני – היהודים הוציאו את הנוצרים מבית הכנסת. כיצד? בברכת המינים – 'למינים ולמלשינים לא תהי תקווה וכו". תיקן אותה שמואל הקטן, כמדומני, בדיוק מסיבה זו – להוציא את העדה הנוצרית הקדומה מבית הכנסת.
מלבד זה יש בה בעיות רבות בתפילה – היא חוזרת על עצמה, משעממת, ויש בה טקסטים בעייתיים. גם אין שוויוניות מגדרית בבית הכנסת, כידוע. אך נניח לזה כרגע.

-כבר ציינתי שכל האירוע היה מוזר והזוי מיסודו? כן. אז נמשיך.

צד שלישי –
טיעון אחד טוב יש לנצרות, והעליתי אותו. והוא הפסוק – 'יצר לב האדם רע מנעוריו'. כלומר – יצר הרע. (והדגשתי את המילה 'האדם', משום מה, כמו שלייבוביץ נהג להדגיש מילים. הכוונה – כל אדם, חלק מהטבע האנושי). מה הפתרון של היהדות לזה? נתנו לו כל מיני תשובות לא מספקות (לוקשים, כידוע) – תשובה, חרטה. חארטה! שום דבר מזה לא שובר את יצר הרע. תאמינו לי. והנצרות כן מציעה פרוגרמה לזה. כל-כך פשוט, אבל לא מתמודדים עם זה בשום מקום. רק מוכרים לוקשים. כל הזמן.

ועוד אמרתי שם שישוע אמר שהוא אדון השבת. ויש עוד אמירות בכיוון זה שם בברית החדשה.
עד כאן דיוננו התיאולוגי הקצר, אם אפשר לקרוא לו דיון. למעשה, יותר התחמקות מדיון היה זה.
ועוד אכזבה קטנה – בסוף השיעור רציתי לדבר עם מרלין הזו, אבל יגאל תפס אותה לפני… טוב, שיהנה. מעניין מי ישכנע את מי.

אז מה התוצאה? לא הרבה. לא ממש נהניתי מהשיעור, ולמעשה יותר סבלתי (וגם נאלצתי לשמוע כמה דברים שלא אהבתי כלל), אבל לפחות היה מעניין, לא? בטח יותר מעניין מהאח הגדול!
אבל שוב אני נזכר בפסוק האמיתי והמטריד הזה –
כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.
קהלת ב, כו.

אך איני חוטא!

(ועוד הגיע שם מישהו בסוף, שאמר משהו קצר וקולע, אך אשאיר כמה פרטים חסויים).

לבסוף, עוד דבר – מה בכל זאת אפשר לעשות בשבת. יגאל מציע: לקרוא ספר. לשכב על הספה ולקרוא ספר. מצחיקול, אני עושה את זה שנים. אבל לפני שיצאתי מהחנות ראיתי ספר שנראה מעניין, וגם אקטואלי לנושא, ואשמור אותו לשבת –