יומן בוקר, 6.8.22
סיכום מתון.
אתמול חזרתי לביתי ונחתי לתוך המצב הביטחוני החדש. פתחתי טלוויזיה כדי לנסות להבין מה קורה, אבל כרגיל לא הבנתי מהם דבר. וכך שוב, העברתי לקול המוסיקה.
שאלתי בפייסבוק ולא קיבלתי תשובה. שאלתי בטוויטר, והתשובה לא ברורה.
הנרטיב הרשמי, על כל פנים, הוא שהיה איום לפיגוע נ"ט. אני לא קונה את זה, אבל ניחא. אתמול כתבתי פוסט עם דעתי המיידית, אבל גנזתי אותו. יש דברים שאי-אפשר לומר. אבל הרבה אנשים מבינים כבר יפה.
סיכומו של דבר, המצב הביטחוני לא השתפר מהפעולה הזו. ולפיד לא מציע סחורה אחרת מהליכוד. עוד חרחור מלחמה והרג. אצל בנט, מוכרחים להודות, המצב היה שונה, והיה שקט מוחלט מעזה. כן, זה קשור גם לשילוב תנועת רע"ם בממשלה, אבל מה רע בזה? האם שקט מעזה הוא באמת כל-כך נורא? ראינו שאפשר אחרת. וכן, בנט עשה גם כמה פעולות ממשיות להרגעה, כגון העלאת מספר העובדים מעזה שמורשים להיכנס לישראל ועוד.
הנה כמה דברים שכתבתי אתמול ומחקתי –
באמת שנתתי ללפיד צ'אנס, אמרתי בוא נראה מה תהיה היוזמה שלו. האם עזרה לעניים? האם תיגבור בתי החולים? ואולי, רחמנא ליצלן, התחלה של דיאלוג עם הפלסטינים. היום קיבלתי את התשובה שלי, אותו דבר, רק גרוע יותר.
לפיד בנאום – 'באנו באהבה' וכד'. יה רייט.
לשיקספיר יש מחזה בשם 'מהומה רבה על לא מאומה'.
קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב לְעֵת מַרְפֵּה וְהִנֵּה בְעָתָה.
ירמיהו ח, טו.
והנה, שני זיכרונות פייסבוק משקפים מאוד את המצב –
מתוך 'אין ביקורת לישראל' של אלנתן הצופה, ב-שירת ההשכלה העברית.
נהדר בעיניי.
משה לייב חשקס. מתוך – שירת ההשכלה העברית.
מחשבות לעצמי 