יומן בוקר, 2.8.22
אתמול, כאמור, הייתי בשיעור לא כל-כך מוצלח בהולצר (אבל בחוץ ליאור סיפר לי סיפור נחמד על שמשון ודלילה. למה סר כוחו? כי גזרו לו את השיער. אבל רק כי זה היה נדר נזירותו. כלומר כוחו סר כי הפר את נדר נזירותו. אבל ליאור מסרב לקבל – 'ותחל רוח ה' לפעמו'! לא הבנתי מה ניסה להגיד), אבל אחרי ששבתי לביתי ובייאושי פתחתי טלוויזיה, ושם שודרה 'הכוכב הבא', עם אסי עזר ורותם סלע הנצחיים, השמחים, כאילו לא היה דבר, וראיתי, כרגיל, הכול משתקף וחוזר אליי מהמסך. להסביר? אין לי כוח.
ובכן, אחרי זה שכנתי חזרה משיעור הקבלה עם ידידתה, וביקשה שמן זית. הבאתי לה, ומתוך נימוס וגם עניין שאלתי – על מה דיברו בשיעור? אמרו לי – על כעס ואש. (מעניין, גם בהולצר דובר על אש). ומה אמרו? שאם מישהו כועס עלייך זה משהו בך, תמיד צריך להסתכל פנימה. אבל נראה לי שכוונתה הייתה לומר – אם מישהו מכעיס אותך.
ובכן, זה נכון, במידה מסוימת. אמרתי – מעניין. שאלה – אתה מזלזל? אמרתי – ממש לא (ובאמת לא). אבל האמת היא שזו חוכמה די חלקית. כן, ודאי שעדיף להפנות את המבט פנימה, אינטרוספקציה, אבל יש גם עולם בחוץ, ולפעמים דברים מכעיסים. ובכל מקרה ודאי שלא כל מי שכועס עלייך האשמה היא בך.
בכל מקרה, את ה'חוכמות' האלה כבר למדתי בעבר – ואף ציינתי זאת. זה לא שאני מזלזל בהן, כאמור, אלא שהן טובות אולי לשלב מסוים.
וגם על הולצר אמרה משהו האורחת, אבל לא אומר מה מחמת צנעת הפרט.
*
זכרונות פייסבוק –
על המילה מצפון, שמשמעותה דבר חבוי. לא אביא את כל הקטע, כי הוא ארוך.
ושיר זה, שתמיד רלוונטי, ואולי במיוחד עכשיו (אבל לא) –
*
טלוויזיית בוקר – מצב רגיל – 'מצב ביטחוני' שאינו נגמר לעולם, ופוליטיקה. מצב מאוס, רקוב.
*
רגע של עברית.
ניסן נצר, עברית של שבת, לפרשת דברים.
1. כך אמר גם שפינוזה, ייחוס לאלוהים – לשם הגדלה.
2. ערץ – עניין פחד. רלוונטי מאוד.
ויש שם גם קטע על רכל-רגל.
*
החתול מיילל בחוץ.
מחשבות לעצמי 