יומן בוקר, 1.8.22
חידת היגיון –
אם אנחנו קרובים לפרות, זה סוג של הצדעה.
(4, 2).
תשובה בסוף.
*
אייל התארח אתמול בביתי, אדם מצוין, למדתי אצלו שנים מורה נבוכים, והוא חרדי, אבל פתוח במחשבתו, וחכם מאוד.
אני הייתי במצב די מחפיר, אבל כמה דברים מעניינים נאמרו. את הדברים האישיים, כרגיל, אשמיט, אבל את הכלליים אפשר לומר. וכאן דווקא אייל אמר מה שאני חושב – שהגזענות בחברה הישראלית היא מוטמעת, ובפרט בחברה החרדית. אם מישהו לא יהודי מת למשל, אומרים – 'טוב, הוא גוי, למי אכפת?'. לפחות שנהיה מודעים לזה. והזכרנו אף את ידידנו מנחם, שפועל אף הוא למען זכויות אדם, וזוכה לגלי הדף גדולים.
ועוד הזכרנו את הזירה הרעילה של הרשתות החברתיות, ואני אמרתי שאני ממזמן שמתי לב לזה, והשכלתי להימנע מכל חיכוך ומריבה. כך בדרך-כלל וכמעט תמיד. ולא שאני לא אומר את דברי, אלא שאני אומרו בצורה מכובדת, וגם צריך לומר – חכמה, כלומר תוך כדי לקיחה בחשבון את תגובתו הצפויה של הצד השני.
אבל מה, היום אין קיום לדיבור כזה, כל הדיבור הוא מחנאי, זה נאמר לי בפירוש לא מזמן. ולכן גם אין כמעט מי שמגיב לדבריי, הם נחשבים חסרי חשיבות. 'הלנו אתה אם לצרינו?' – זו השאלה הנצחית. אבל שוכחים את המשך הפסוק –
יג וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ. יד וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְהוָה עַתָּה בָאתִי.
(יהושע ה).
*
רחל אליאור חזרה, הידד. והיא חזרה בצורה מלאת חן ביותר ('שנראה מעלת חברינו ולא חסרונם'). חזרה – וחסרה.
*
מישהי בטוויטר אמרה שיש בתנ"ך אדם בשם רבשקה. אמרו לה שזה שר המשקים. זה אני – מלא בקבוקי מים וסודה בבית (גם קפה לא מעט).
*
זיכרון פייסבוק –
"תכלית המדינה היא, לאמיתו של דבר, החירות" (שפינוזה).
חחח.
*
ציטוט מ"תוכנת היצירתיות" –
"בּוֹדֶן סבורה כי 97 אחוזים מן היצירתיות האנושית קשורים לחֵקֶר." – תוכנת היצירתיות מאת מרכוס דו סוטוי.
ועוד אחד –
זה הספר (שלא משהו) –
*
הרבה מעות יש לי להחליף, ואין לי שולחני להרצותן.
*
תשובה לחידה –
מועל יד. (מאירועי האח הגדול).
*
ניסן נצר, עברית של שבת, לפרשת דברים.
'שהיו ישראל טרחנים'.
מחשבות לעצמי 