יומן צהריים, 29.7.22
קריאה בהארץ.
שוב רצפים מילוליים שבלוניים. יאיר אסולין כותב משהו שבסופו המילה 'טוטאליטריות', כמו טורים קודמים. כמה מאמרים על הטבח בטנטורה – היו כבר מספיק טביחות מאז. מפלגות – בעע. מיכה ואצילי – שו? בעע. ופנייה לפוליטיקאים בשמם, כמנהג הארץ דעות (מיכאלי, עשי כך; יאיר גולן, עשה כך).
בשביל זה אני משלם 49 ש"ח בחודש?
תרבות – כבר אפילו לא נכנס.
אוכל – אני מכין תפוחי אדמה ופסטה. אבל עם הצמחונות יש בעיה. הבנתי שטבעול לא כל-כך בריא, ולא מוצא תחליף למנה העיקרית, הבשר. עדשים וכיוב' זה נחמד מאוד, אבל זה בצד המנה העיקרית. שאלתי את אריק, שמטיף לצמחונות, אבל הוא לא ענה לי.
ספורט – אני עושה תרגילי כושר או יוגה, תלוי באיזה מצב רוח קם. מוצא שזה משחרר מאוד, ונותן אנרגיה.
סוף שבוע – כתבות לא ממש מעניינות.
20 שאלות – ידעתי 3. שאלות מעפנות, חוכמולוגים.
מדע – פייזר.
סביבה ואקלים – היכונו למנגנוני הכפייה החדשים.
ספרים – לא משהו מעניין. איזה קטע קצר על הספר החדש על איינשטיין וה'טעות' שלו, שלא ידע לעדכן את עצמו עם הזמן. אותי הספר הזה, שלא סיימתי, הרגיז; גם בטענתו (וכי מדען צריך להיות תמיד בראש תחום החידוש? איינשטיין עשה מספיק), וגם כי זו פשוט ביוגרפיה (לא מוצלחת במיוחד), שהשאלה הזו היא רק גימיק בה.
ובפרשת השבוע, דברים הנכונים בכל זמן ובכל שעה –
"מעבר לכינון חברה מוסרית במונחים אוניברסליים שמירה על ערכים של אמת וצדק היא גם ערובה להבטחת ההשגחה האלוהית על האומה המתהווה, כפי שמסכם משורר תהילים, "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ; צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (תהילים פ"א י"א). כאשר חסד מאת ה' ואמת מצד ישראל נפגשים אז גם צדק בקרב ישראל ושלום מאת ה' מתחברים. כלומר אמת מזכה בחסד ה' וצדק מאפשר לה' לברך את עמו בשלום. הפסוק הבא מסביר כי כאשר "אֱמֶת, מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק, מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף", כלומר כאשר העם ינהג על־פי מידות אמת וצדק, אזי "גַּם ה', יִתֵּן הַטּוֹב; וְאַרְצֵנוּ, תִּתֵּן יְבוּלָהּ" (שם י"ג).".
על זה 49 ש"ח?
*
אבישי העלה עוד שיעור בשפינוזה, אבל אני כבר לא עוקב; נראה לי לא רלוונטי, ואני לא מבין כבר על מה מדברים (ואדגיש אם לא מובן – אין זה חסרונו של המאזין, אלא חסרונו של המואזן, לדעתי).
*
בחדשות מספרים לנו על תאונות דרכים. כן, תמיד יש תאונות דרכים, ואנחנו לוקחים זאת בחשבון כשאנו 'מאשרים' לאנשים לנסוע במכוניות.
ומתי יהיו חדשות טובות?…
*
בספרים שאני קורא –
עוד על פסיכופתים ואנשים מניפולטיביים, ועוד על חסרונות הכעס. טוב.
הספר 'האם העולם קיים באמת?' – קאנט, תורת היחסות, תורת הקוונטים – אנחנו מכירים את כל זה.
אין חדש תחת השמש – ולכן צריך למחזר!
*
היום זה היום בו כל אחד אומר את דעתו הסרוחה, נכון?
אבל –
אריאנה כותבת על חשיבות הגבולות לפי הקבלה, יפה –
https://www.facebook.com/673114642/posts/pfbid0wcX1MzJF3o3uNm4fMFmvUvFs2veiBsy7UooDiMw6kMPTw4DzdiHqqoQKvPimVpKQl/
וכך היא כותבת בהתחלה –
"אם אין גבולות אין קיום. גבול במקום לא נכון מייצר חורבן וחוסר איזון. גבול נכון מאפשר הדבקות באור עליון. גבולות מאפשרים לראות את שביל הדרך.
הבסיס להכל הוא איזון הכח רוחני באדם; גבולות הדיבור, המעשים והמחשבות שזה השורש של הרגש. המפתח הוא איזון בין שני כוחות וקו מפריד. ימין שמאל ואמצע. ספירת חסד (ימין) וספירת הדין (שמאל), וקו הזהב שהוא התורה עצמה שנקראת בזוהר- עמודא דאמצעיתא. דבר המכריע והמחבר בין קצוות הרחוקים זה מזה. בתורות סיניות ובבודהיזם מדברים על שני כוחות, דואליות, כמו על יינג ויאנג. ביהדות אנחנו מתייחסים גם לקו האמצע וזו ספירת הרחמים. אמצע זו התשובה".
הועילה לי יותר מכולם.
*
מת על תוכחות הנביאים –
חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא.
ישעיה א, יד.
כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד.
תהילים נג, ד.
אבל בדרשות מעדיפים לדבר על ערי מקלט. ואט?
*
וינסנט המתנגד כותב –
הבדידות טובה מהקרבה הלבד טוב מהצורך של אנשים לקחת לך חלקים מהנשמה להתרפק עליך לנגוס לך באישיות לא משנה מי זה הילדים אישתך אחים שלך או הבוסים שלך, הסגפנות היא ברירת המחדל הרוחנית היחידה שתותיר אותך עם מעט כבוד עצמי ואנושיות.
עניתי –
זה מה שאני עושה – סגפנות והתבודדות, כמו איזה נזיר.
*
מנסה שוב לחזור לסיגריה האלקטרונית, 'מכונת הרעל'. יותר בריא, כנראה (או נכון יותר – פחות מזיק) והרבה הרבה הרבה יותר זול. רק מה – לא מספק.
מחשבות לעצמי 