יומן צהריים, 27.7.22
(קודם טעיתי בתאריך, אך לא רק אני, גם באיזה עיתון טעו).
הקשבתי לפרשת ניצבים.
הקורא אגב הוא יוסף בונדהיימר, ביוטיוב (נוסח אשכנז).
מסר כללי – צריך לציית לאלוהים ולתורה, ולהפך – 'פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה'…
וקטע מעולה –
דברים ל, ניצבים שישי –
יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. יב לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. יג וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. יד כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.
איזה יופי, בראוו.
וגם בהמשך פסוק יפה –
יט הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ.
בראוו!
הפטרה – יפה כתמיד – ובה פסוק המזכיר את ראש ממשלתנו –
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר.
ישעיה סב, א.
*
ופרשת וילך – הכנות לכניסה לארץ, 'חזקו ואמצו', יהושע מחליף את משה, והקדמה לשירת האזינו.
הפטרה בהושע – שובה ישראל.
*
לפיד מעולה בינתיים, אה? (נראה לי שלפיד מוביל אותנו לפיד. פיד=צרה).
*
ציטוט מ"פגם הכעס ותיקון הכעס"
"אומר רבינו הרמב"ם: יש מידות שאסור לאדם ללכת במידה בינונית, אלא יתרחק מִן הקצה עד כמעט קצה האחרון. הכעס מידה רעה היא עד מאוד. ראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס."
– פגם הכעס ותיקון הכעס מאת הרב יצחק כהן
אהה.
*
'טיפוסים ירוקים' (אין לי מושג מה זה ואני שונא המצאות כאלה, אבל התיאור מעניין).
ציטוט מ"מוקף בפסיכופתים"
"תובנה חשובה היא שאינכם עומדים לקבל תשובות ישירות. טיפוסים ירוקים מעדיפים לפסוע על קצות האצבעות מסביב, ורק לעתים רחוקות הם נותנים תשובות ישירות. לפעמים זה עשוי להרגיז, אבל אם תזכרו מול מי אתם ניצבים, תמצאו שזאת לא ממש בעיה. פשוט מאוד: הצטיידו בכמות רבה של סבלנות. והשתמשו בשיטה של צעד אחר צעד. זה פשוט. העבירו את המסר שלכם במנות קטנות."
– מוקף בפסיכופתים מאת תומס אריקסון
*
מאמר בהשילוח – ביקורת על לא תקין.
https://hashiloach.org.il/not-correct/
כתבתי –
בהחלט לא תקין…
הביקורת עצמה צולעת, אבל הנה כמה שברי-ציטוטים רלוונטיים מתוכה –
עוול
אנו חיים היום בגיהינום דכאני
חוסר תקינות
אינקוויזיציה המעלה כופרים על המוקד
סילוף בקנה מידה משומם.
*
ינון שיתף משפט יפה, נראה לי שמספר המתים הטיבטי –
"מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות".
(פירוש – אני נוהג במנהג ראש ממשלתנו, בעל הספר 'הגיבורים לי', אחפש את ביקורתי עליו).
*
הנה מאתר נוריתה (אבל במקור הייתה שם עוד פסקה ביקורתית שהוסרה, ואין לי איך למצוא אותה עכשיו) –
ביקורת של חגי הופר על הגיבורים שלי
תאריך הכנסה לאתר
19/09/2014
הספר "הגיבורים שלי – ארבע הרצאות תנ"כיות" מאת יאיר לפיד, היום שר האוצר, יצא בהוצאת ידיעות ב-2008. כבר ביקרו אותו על כך שאין הוא מדייק בפרטים, והדבר נכון. ראו למשל ביקורתו של אוריה קניג, שפורסמה במקור ראשון ונמצאת ברשת. לכך אפשר להוסיף גם סברות-כרס בלתי מבוססות כלל, כגון שאברהם לא אהב איש ואף לא את אלוהים.
האם מעבר לטעויות המביכות הוא המחבר אומר לנו משהו מעניין? לדעתי, באופן כללי, לא. ארבע ההרצאות הן על אברהם, על יעקב, על משה ועל שאול ושמואל. באברהם הוא מוצא פגמים רבים, ששיאם העקדה. חטאים באברהם מצא כבר הרמב"ן והבנת העקדה כאי-עמידה של אברהם בניסיון המוסרי היא די נדושה. גם בנוגע ליעקב הוא אומר דברים די ידועים, כגון שהפך מעקוב-עקום לישר-ישראל. ודמות עשיו דווקא די מוצאת חן בעיניו. נכון שחז"ל השמיצו אותו כנראה מעבר למידה, אך עדיין אין להתעלם מרצונו להרוג את אחיו. אחזור לכך מיד. בקשר למשה, הוא מזועזע מהעונש הכביר של מניעת הכניסה לארץ אל מול החטא המינורי של אי ההכאה בסלע. באופן דומה, בנוגע לשאול, הוא מתרעם על העונש הגדול של שלילת המלוכה למול החטא המינורי של אי זביחה בזמן, בעוד מלכים אחרים חטאו חטאים גדולים יותר, כולל דוד ושלמה. כל זה מוכר.
אך נקודה אחת בכל זאת מעניינת, הנקודה היחידה אולי המעניינת בספר, היא, בכל זאת, פרשנותו לעונש של משה. לפיד אומר שאלוהים רק נתלה בחטא המינורי כדי לקיים את מה שבמילא ייעד למשה לטובתו של משה. ממש כמו אב ביחס לילדו. וטובת משה היא בכך שהוא כל הזמן הילל את הארץ "זבת חלב ודבש", אך אם היה נכנס לתוכה היה רואה שזה לא בדיוק כך, אלא זו ארץ קשה עם מגרעות רבות. בין אם זה באמת כך ובין אם לא, הרי נכון הוא שהדמיון שבצפייה הוא תמיד, בהכרח, גדול יותר ממה שהמציאות יכולה לספק. לכן זו טענה יפה של לפיד. ואף שאיני בטוח עד כמה היא מקורית, כבר אמרו בעבר דברים די דומים, ואף מדויקים יותר, כגון – אי הכשירות העקרונית של המוליך במדבר להנהיג את כיבושי הארץ, היותו שייך עקרונית ומנטלית ל"דור המדבר" וכיוצא בזה. ובכל אופן, כאמור, זו הסתכלות יפה בעיניי.
עוד שתי נקודות להן שמתי לב בספר: האחת, שאת שלושת ההרצאות הראשונות לפיד מתחיל דווקא מסוף הסיפור. בסיפור על משה זה מובן מאליו כמעט, אך בשניים הקודמים כלל לא. לא יודע מה זה אומר ומה קורה ברומנים שלו. הנקודה השנייה, שאמרתי שאחזור אליה, היא, כי לפיד בוחר להזדהות דווקא עם האנטגוניסטים: את עשיו הזכרתי, ואיתו – אבימלך מלך גרר, רבקה האם השנואה, שאול המלך המודח, וכן לוט, שהדעות המסורתיות חלוקות לגביו אם היה צדיק או רשע, ועוד. הדבר מזכיר לי זרם גנוסטי מראשית הנצרות, שסבר שכל הדמויות השליליות בתנ"ך הן חיוביות וכל החיוביות שליליות – זרם שהכנסייה הוקיעה ורדפה. גם כאן איני בטוח על מה הדבר מעיד – אולי על חוסר הבנה בסיסי, או אולי, מה שנראה נכון יותר, על כוונה להפתיע ולחדש בכל מחיר.
אם לסכם, כשאמרתי לחבר שלי שקראתי את הספר הזה הוא אמר מיד – יאיר לפיד? הוא רדוד. אולי זו קביעה קצת חפוזה מבחינתו, אך הוא צודק: ספר רדוד. בתוספת כל מיני זיקוקי די-נור כדי להרשים את הקורא. אך אם לסכם ברוח חיובית: הספר בכל אופן קריא מאוד – קראתי אותו במשך כשלוש שעות כמעט ברצף, ואף נחמד שגם אדם חילוני ניגש לספר הספרים וקורא בו קריאה אישית, אף אם אינה מעמיקה במיוחד.
[נכתב ב-2014]
מחשבות לעצמי 