יומן אחר-הצהריים, 27.7.22
מקשיב להרצאת זום על פרשת השבוע מסעי עם הרב בני לאו המתון וליאת רגב המצוינת. אבל הם בתוך ישראל הפריווילגית.
רשימת מסעות, את מי זה מעניין (ויחנו בתחת', חחח).
ואז הרב בני מקריא –
'והורשתם את הארץ' , ומביא את פירוש הרמב"ן, שרואה מכאן את המצווה ליישב את הארץ. אני שואל בצ'אט – כולל בשטחים? אין תגובה. אתם כבר מכירים את זה – אין תגובה, או אין קשר וכו' וכו'. וכאימרתי – מה שלא בא לכם טוב בעין, פשוט תתעלמו ממנו (לפעמים זה באמת כדאי, כן, אבל לא כמדיניות). אבל כן כותבים שם שיש לכבד את המוסלמים. שיהיה, גם זה משהו.
*
צופה באיזה סרטון משיחי (שוב), שאומר שהמוסר חייב להיות מאלוהים, אחרת הוא לא מוחלט ולא מחייב. שיהיה. על כל פנים צריך ש'יהיה לכם אלוהים'.
והם מרבים לדבר על היטלר, שלמשל אמר –
"הוא הרוצה לחיות צריך להילחם, וזה שלא מעוניין להילחם בעולמנו שכולו מאבק נצחי, לא ראוי להיות בחיים".
ורעיון יפה –
רוע הוא חוסר של טוב. או – מעט אור דוחה הרבה מהחושך. (איך חזרתי לחוכמות העבשות האלו?).
*
ציטוט מ"פגם הכעס ותיקון הכעס"
"בְּגִין דְּכָל סִטְרָא דְּנַיְיחָא אִיהוּ מִסִּטְרָא דִּימִינָא וּמִסִּטְרָא דִּמְהֵימְנוּתָא, לפי שכל צד של נחת הוא מצד הימין ומצד האמונה והקדושה, וְכָל סִטְרָא דְּרוּגְזָא אִיהוּ מִסִּטְרָא אַחֲרָא בִּישָׁא סִטְרָא מְסָאֲבָא, וכל צד רוגז וכעס הוא מצד האחר הרע של צד הטומאה." (זוהר).
– פגם הכעס ותיקון הכעס מאת הרב יצחק כהן
*
https://hashiloach.org.il/morality/
ביקורת בהשילוח על ספרו של הרב זקס, מוסריות.
אני אומר –
ספר מצוין, ככל ספריו של הרב זקס. אבל האם קיימות קהילות בארץ שהולכות בדרכו הסובלנית, או שקוראים אותו רק כדי להתבסם מדברי מוסר, בלי שיהיה להם כאן בסיס אמיתי?
עידנתי –
ספר מצוין, ככל ספריו של הרב זקס. האם קיימות קהילות בארץ שהולכות בדרכו?
מסכימים איתי לשם שינוי.
*
פרשת האזינו
עם נבל ולא חכם
כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה.
למה ככה, משה?
אויבנו פלילים
כי מגפן סדום גפנם.
אכן.
כי לא דבר ריק הוא מכם (ואם ריק הוא – מכם!).
הפטרה משירת דוד, בשמואל ובתהילים. שיר מלחמה, 'מחמס תושיעני'. יפה מאוד.
*
פרשת וזאת הברכה.
ברכת משה לשבטים, המופיעה גם היא כשירה, והיאספותו אל אבותיו.
בברכת יהודה נאמר – 'ועזר מצריו תהיה'. לי זה היה נשמע כמו היתר להיעזר באויבים… אבל שד"ל כותב –
ועזר מצריו תהיה – יהודה יהיה מושיע ורב לעמו, ואתה ה׳ תהיה עזר לו (ליהודה) להצילו מצריו.
וביטוי יפה – 'וגאוותו בשחקים'.
הפטרה ביהושע א, ובו הפסוק היפה והחשוב –
לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל.
יהושע א, ח.
וכן – 'חזק ואמץ'.
חזק חזק ונתחזק.
*
ובכן, טוב שעברנו את משבר הקורונה (עם סיסמת 'הערבות ההדדית') כדי להגיע להשתוללות קפיטליסטית חסרת מעצורים.
*
ניסן נצר, עברית של שבת.
חנופה היא טומאה.
איך הגיעה המשמעות המודרנית? לא יודע.
והיום רבה החנופה, וגם החוצפה. אבל הפך החנופה אינו חוצפה, אלא הכנות.
מילון ספיר –
חנוּפּה, חנֻפָּה
(מילון המקרא)
רֶשַע, חֵטא, חונֶף, גסות רוח, פשעים, כאמור בפסוק: "יָצאָה חנֻפָּה לכל הארץ" (ירמיה כג, 15).
חנוּפּה, חֲנֻפָּה
1. [תמ] דבר שֶבח הנאמר או הנעשׂה למישהו כדי למצוא חן בעיניו בכוונה להפיק טובת הנאה: חנוּפּה שהחניפוּ לקורַח על עסקי לגימה (סנהדרין נב.)
2. [תנ] מִרמה, צביעוּת, כַּחש: כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלַם, יָצְאָה חֲנֻפָּה, לְכָל-הָאָרֶץ (ירמיה כג, 15); וכל אדם שיש בו חנוּפּה… נופל בגיהנֹם (סוטה מא:)
ויקימילון מסביר –
משמעותה של החנופה במקרא אינה ברורה דיה כמו התואר חנף, בחז"ל התייחדה המשמעות למה שקרוב למשמעות הנהוגה היום. המשמעות במקרא לפי הפרשנים: רוע ועוולה מושרשת ושאינה מגונה. בחז"ל נוהג להצדיק אנשים בעלי כוח במעשיהם הרעים למטרות רווח וטובת הנאה.
ועוד (ב-חנף) –
השורש חנף מופיע פעמים רבות לשלילה בנביאים ולא במשמעו ממוקדת. רוב הפרשנים מסבירים שהחניפות היא רוע נסתר או הסכמה עם רוע.
במדרש נאמר שחונף הוא נוטריקון חוֹן אַף כלומר חנינה במקום שראוי להיות כַּעַס -אַף.
מחשבות לעצמי 