יומן צהריים, 26.7.22
חידת היגיון –
העליב את המלחין (4).
תשובה בסוף.
*
ממה שכתבתי היום –
שאלה שאיני מוצא לה תשובה –
היהדות היא באמת דת יפה, וחכמה, ומועילה, ורודפת צדק, ורחמנית ועוד כהנה וכהנה. אפילו הייתי אומר – העם הנבחר. מדוע אם כן אנחנו צריכים להשפיל ולרמוס אנשים אחרים, עם אחר?
(גם את הפוסט הזה אמחק בהמשך, כי 'למותר לציין').
אורי –
הדת היהודית היא מהות האכזריות. לא יודע איך הגעת למסקנה שדרכיה שלום.
אני –
כתוב 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'.
אורי –
ועם זאת מתארת הרג המונים מחוסר רצון ילדותי של אל קנאי ועצבני. הדבר לא פוסח על המשנה, המותירה קללות וחוסר הושטת יד לגויים ויהודים שלא הולכים בדרך 'חכמים'.
אני –
נכון, רק הפרשה קראנו על הרג המדיינים. גם זה נמצא ביהדות. אני כנראה מושפע מדי מהרב זקס. חבל שלא השכלנו לעצב יהדות הומניסטית כזאת, שמסננת את התכנים הבעייתיים.
*
פעם אמרו לי שבישראל כל אחד הוא ראש הממשלה.
*
התחלנו להתקדם – ושוב בחירות. מדינה שלא נותנת לחיות.
*
שאלתי – שווה לקרוא?
ולבסוף –
עכשיו אני רואה את התקציר, זה ספר מתנגח. באמת יכול להיות מעניין מאוד, אבל אני מאסתי במלחמות הדת האלה. –
חיבור הזה בודק את ההלכה של העם היהודי . הדת היהודית לא מסתפקת באמונה אלא היא מצווה על המאמין הלכה. אוסף חוקים שעל המאמין לציית להם ללא פקפוק. אנחנו הורגלנו להאמין בעתיקות וברציפות ההלכה היהודית. היא נוצרה בשחר ההיסטוריה במפגש פלאי בין אלוהים לעם במדבר סיני, ומאז היא ממשיכה להדריך ולהנחות את התנהגותו וחייו של המאמין היהודי. הספר בודק את הטענה הזו. הוא מסתמך על ההנחה, שלהלכה יש תוקף רק אם היא קשורה קשר כלשהו להתגלות ולציווי אלוהי. התשובה מפתיעה. היומרות של החוגים הדתים לרציפות, עתיקות ותקפות הטענות ההילכתיות שלהם עומדות על כרעי תרנגולת.
במערכות הבחירות ובקרבות התעמולה, שמתחוללים על לבו של האלקטורט הישראלי, נמצא הגוש הישראלי בנחיתות מתמדת. העמדות הפוליטיות של הישראליים, הסיסמאות והטיעונים לא מצליחים לחדור את חומת התודעה של היהודים. אלו מבוצרים במבצר תודעתי, שהתחמושת החילונית לא מצליחה לגרד. הם נמצאים בעולם משלהם. טעוני הספר יחדרו את חומת התודעה הזו. ההלכה היא מומצאת, החגים בחלקם לא חגים, והחשוב מכל, השבת היא לא שבת.
*
הסוד להצלחה בחיים – לזלזל בעניים.
*
כמו כן, קראתי כמה מאמרים. אלון מזרחי בבראשית כותב על עוולות ישראל ועל כך שאין טעם להצביע. עוולות ישראל – מסכים, אין טעם להצביע – לא מספיק.
ותומר פרסיקו שוב (מה יש לי ממנו? אולי אסתיר שוב? במילא הוא לא עונה לי עוד) העלה מאמר ארוך באנגלית שכתב על מדיטציה יהודית. קראתי, חנטרוש. אין מדיטציה יהודית. וה'ההתבודדות' מבית ברסלב שהוא כה מרבה לדבר עליה רק מוכיחה זאת. זאת לא מדיטציה. אולי קיימת בכל זאת בשוליים, כמו בספריו של אריה קפלן. יש גם כמה פסוקים יפים – 'שוויתי ה' לנגדי תמיד', או עוד יותר – 'הרפו ודעו'. טוב, אבל צריך לדאוג לפרופסורה.
עניתי –
קשה לעשות מדיטציה בישראל עם כל ההלחצות מסביב.
(ושם גם תגובות מתחכמות. באמת, ישראל עם חפרנים, מה להם ולמדיטציה?).
*
תשובה לחידה –
ביזה.
מחשבות לעצמי 