יומן בוקר, 26.7.22
חולה, שבור, מת, טמא, אבל נמשיך.
עשיתי יוגה (לאט לאט מתחבר לזה).
קראתי פרק תהילים – בבלוג השני.
האזנתי לקריאה בתורה של דברים-ואתחנן. ואתחנן כנראה זו הפרשה החשובה ביותר. ייחוד האל.
'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, כי לא ראיתם כל תמונה' – גם לא בטלוויזיה.
ובהפטרה – 'אכן חציר העם', אכן.
ועוד נאמר, ובפרט תקף לגידופים – 'ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב'.
*
בפייסבוק כתבתי ומחקתי –
אני יודע שלא כדאי לי לשתף את זה (ובאמת אשתדל לא לדבר בכלל), אבל קשה לי שלא.
מתוך מאמר ב'עולם קטן' ששיתף תומר פרסיקו –
והדבר הקריטי השלישי הוא שאם נתאמץ מאוד וה' ייתן ברכה במעשי ידינו, והימין אכן יעלה לשלטון, הוא יהיה חייב לעשות סדר בבאג המשפטי-פוליטי שיש במדינה היהודית, שבגללו ערבים, טובים או רעים, יכולים להיות שרים בממשלה היהודית. זה מצריך שינויים מכריעים בחוקי היסוד שיקבעו חוקית שייצוג פרלמנטרי לערבים בנושאים אזרחיים – כן, ושלטון בתיקי ליבה ובוועדות הכנסת הליבתיים – ליהודים בלבד. הדבר הזה כמובן דורש שינוי במאזן הכוח של העם מול מערכת המשפט.
לאומיים גאים
היום אנחנו במצב שצריך להזכיר מה הבעיה עם זה שערבים ישלטו במדינת היהודים. מעבר לבעיה הקיומית והרצון המסורתי שלהם להכחיד אותנו, הרי שהחזון של ממלכת כוהנים וגוי קדוש שמשפיעה טוב ומוסר על כל העולם הוא חזון שבו היהודים שולטים על עצמם. יהודים בלבד. זה החזון שעמד גם ביסוד הציונות – מדינה יהודית. יהודים שולטים בעצמם, והגויים מתברכים מזה מסביב.
אין מה לגמגם או לחוש גזעניים. מדינה יהודית היא דבר שקשור בלאום. אנחנו גאים בזה. ולמי שלא – זה להיות או לחדול.
בוקר טוב.
מתוך –
https://olam-katan.co.il/?p=5808
(זאת אחרי שאתמול כתבתי 'היכונו לנאציזם הישראלי' ומחקתי, אך בינתיים יהונתן הגיב – 'אתה אומר את זה כאילו זה משהו רע'. אינפרדתי אותו).
*
לאב"ח כתבתי –
די להתבכיין.
*
פיקטיבית החכמה כותבת בטוויטר –
…אנחנו הולכים והופכים לדור שכולו ייצוגים, כולו סמלים שלא עומד מאחוריהם הרבה. האימג'ולוגיה, כפי שקרא לזה קונדרה, נהיית חזות הכל. ואת מקומם של רעיונות הולך ותופס הרגש, החמימות שאנו חשים כלפי הסמל או הסלידה ממנו…
מחשבות לעצמי 