יומן בוצר, 24.7.22

יומן בוצר, 24.7.22

חידת היגיון –
אפשר להגיד את זה, אבל בשביל מה? (5, 5).
תשובה בסוף.

*

המצב: פקטט. פרטית וציבורית. ויותר מבדרך כלל. מציאות פושעת.

מה שכתבתי אתמול –

הסוד להצלחה בחיים – לצפות בטלוויזיה.
(כביכול).

או, הנה שבוע מתחיל ואנשים התעוררו. באמת שהתעייפתי.
(ואני לא מקבל זאת, מבחינתי השבוע לא התחיל).

*

מה שכתבתי היום –

פותח קצת טלוויזיה בבוקר.
הידיעה: יש מדוזות בים.
השידור: יש מדוזות בים, מדוזות גדולות ומדוזות קטנות, הן שוחות להן בתוך הים, ומסכנות את הרוחצים, להיעקץ ממדוזה זה לא נעים, זה צורב, לכן לא כדאי כל-כך לבוא עכשיו לים. מדוזה בעברית נקראת חוטית, היא נמצאת הרבה בחופי הארץ. וחוץ מזה יום חם היום, קיץ ישראלי, אתם יודעים.

…קול המוסיקה.

*

מהות הכשל הישראלי – לחשוב שהם נקיים בלי להיות.
(בעקבות צפייה בדיבייט עם טוביה סינגר. אין תגובות, למותר לציין).

*

הסיפור של תומר פרסיקו –
הוא תומך בליברליזם, ועכשיו הוא מתפלא שיש כל מיני שמרנים שלא ממש תומכים בזה. אבל כשמעמתים אותו עם כך שגם הוא תמך בהגבלות ללא מחוסנים, תשובתו החוזרת היא – 'אני מציע לך להיזהר במה שאתה אומר'. דיקטטור במסווה של ליברל.

(אולי באמת עדיף להיזהר)…

*

הבעיה עם אב"ח שהוא חוזר על עצמו כמו תוכי אובססיבי, ולא עונה לעניין על שאלות.
במה ביבי עזר לעניים?
רק ביבי.
מה עם הדיכוי של הפלסטינאים?
רק ביבי.
למה שהמסורתיים המזרחיים לא יעמידו דמות מזרחית בראש?
רק ביבי.
מעייף.

וגם –
הבעיה שכתבתי עליו ביקורת חיובית לפרסום, ועכשיו קצת מאוחר מדי למשוך אותה.

מקווה שלא יירדו עליי יותר מדי.

*

וכנ"ל רוב תגובות האנשים בפייסבוק, מלל מיותר ברובו.

*

בין קולנוע ועבודה זרה.
ניסן נצר, עברית של שבת.

*

תשובה לחידה –
למותר לציין.

*

כי – מתעלמים מהפיל שבחדר, כרגיל.