יומן צהריים, 22.7.22
מרים גולן כותבת בהארץ על פרשת השבוע, מטות. תחילה, נגד הנדרים בכלל. זו דעה מקובלת, אבל הרמב"ן מפרש אחרת, בזכות הנודר. ולאחר מכן היא מדברת על הדיבור, ובפסקה האחרונה שם היא אומרת –
"בבראשית האלוהים נופח באדם רוח חיים שהיא יכולת הדיבור, ולירמיה הוא מעניק יכולת דיבור שהיתה נתונה לו ממילא. אלא שבמגע על פיו הוא מרמז שכוח הדיבור לבדו לא יועיל. כפי שראינו בפרשת השבוע, לעתים האדם בוחר להשתמש בו בדרכים שאינן רצויות. כאשר האדם מחובר אל ההשגחה ומבקש לפעול על־פי רצון האלוהים, המלים הנכונות ניתנות לו".
*
חוץ מזה, שיחה מעניינת עם רועי היום (ברשותך רועי, אני צריך לכתוב זאת ביומני כדי לעבד את הנתונים).
טוב, לא אומר הכול, רק מה שנוגע למערכות הכלליות.
עולה שבישראל יש כוונות טובות, אבל תמיד זה נתקע איפשהו. כפי שנאמר בכוזרי למלך כוזר בחלומו – כוונותיך רצויות, אך מעשיך אינם רצויים. כך במקרה של הדואר, עליו דיברתי אתמול, וכך בעוד מקרה שנתקלנו בו השבוע. מנסים להיות אירופאים ונכשלים, כי אנחנו לא. אנחנו עם מזרח תיכוני של 'סמוך' ו'יהיה בסדר', וזה לא חדש.
ועוד אמרתי השבוע שהכול בישראל מושחת מהיסוד, ואני מקבל את התיקון – לא הכול; יש אנשים נפלאים, יש גם מערכות שעובדות נפלא, ובכלל – יש פה הרבה טוב. אז מה מושחת? בעיקר השלטון והמערכת השלטונית, שבישראל התקשורת היא נספחת שלה, לא כלב שמירה אלא פודל.
אני רואה את זה בכל מהדורות החדשות בטלוויזיה, ולכן אני לא צופה בהן. וכמוני, אגב, עוד רבים; הרייטינג בשפל.
למשל, לפני כמה חודשים הייתה הפגנה נגד מדיניות הקורונה בירושלים, שבה השתתפו אלפי אנשים, אבל התקשורת לא דיווחה במילה. תושבי ירושלים, לעומת זאת, הרגישו זאת היטב בחסימות הדרכים. אם כך, זו תקשורת מגויסת, והיא לא מכה על חטא, אלא ממשיכה ביתר שאת. מפחיד. ממילא ברור כל מילה שנאמרת בה היא שקר.
וכן, זה בא לידי ביטוי גם בסגנון – הרדידות, ההשתלחות. וכן בתוכניות הטלוויזיה הבידוריות הפופולריות הנמוכות עד מאוד.
שחיתות דומה, יש להניח, קיימת גם במערכות שלטוניות אחרות, אלא שלא כל הנתונים חשופים בפני. משרד הבריאות, למשל, איבד כל אמינות; היכנסו לדף הפייסבוק שלו וראו את התגובות. וכן אפשר להמשיך הלאה והלאה. והתיקון, מהיכן יבוא?
(ושוב, רועי, אני מקווה שזה בסדר שאני מעביר את זה לכאן, למקום הדיון שלא נידון).
*
חיים נבון (אין צורך לציין רב כאן) בעוד פוסט על שמרנות, המלצה לספר של ד"ר יורם חזוני.
נו, כמה אפשר לחזור על הרעיון הזה – משפחה, קהילה, מסורת.
ואסף שגיב, איפה נעלמת?
*
וידידי אודי שיתף קטע מ'שמרי נפשך' של אלתרמן. שיר יפה.
*
כמו כן, קריקטורה מצחיקה בהארץ – זהבה גלאון 'חוזרת', מול אולם ריק, עם רק נוכחת אחת.
(לא יכול לשתף בגלל זכויות יוצרים, אבל שיתפתי בפייסבוק).
*
ומהפייס –
ואללה, כל ה'חכמים' נופלים עלינו היום.
גם היום – מומלץ מאוד – לפתוח קול המוסיקה.
אחרון –
אל תכעסו על יובל דיין, היא ממשפחת דיינים.
להתראות בערב, או במוצ"ש.
מחשבות לעצמי 