לפרשת מטות.
השבוע סערה המדינה סביב סירובה של הזמרת יובל דיין ללחוץ את ידו של נשיא ארה"ב ביידן, מה שמלמד, מעל הכול, שאנחנו עדיין שטעטל יהודי, ומה שמעניין אותנו הם ענייני דת פנימיים, הרבה יותר מאשר פוליטיקה מקומית או עולמית.
והנה, בעיתוי מושלם, פרשת השבוע 'מטות' מדברת בדיוק על זה (או לא בדיוק, אבל דבר דומה) – איסורים שנוטלת על עצמה נערה, ומי זכאי להפירם.
המציאות היא פשוטה מאוד – כשהנערה בבית אביה – אביה מחליט, וכשהיא בבית בעלה – בעלה מחליט, האישה היא תמיד בראשות הגבר.
וכך גם במקרה של יובל דיין. מן הסתם היא שאלה את הרב שלה, וכך הוא הורה לה, והיא גם, לדבריה, הודיעה על כך למארגני הטקס. אז מה רוצים ממנה?
ולעניין עצמו – אני גם לא מוצא בכך כל פסול. מדינות מודרניות ליברליות מחויבות לכבד את גדרי הדתות השונות, וכך נעשה גם כאן. אין כאן שום סיפור.
והנה תחילת פרשת מטות, בבמדבר ל –
(ב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.
(ג) אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.
(חובה לקיים נדרים)
(ד) וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ.
(ה) וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם.
(אישה, אם אביה מסכים, תקיים נדרה)
(ו) וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַיהוָה יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ.
(ואם אינו מסכים, לא תקיימם)
(ז) וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ.
(ח) וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ.
(ואם בעלה מסכים, תקיים נדריה)
(ט) וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וַיהוָה יִסְלַח לָהּ.
(ואם לא יסכים, לא תקיימם)
(י) וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ.
(האלמנה והגרושה אחראיות לעצמן)
(יא) וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה.
(יב) וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ לֹא הֵנִיא אֹתָהּ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם.
(אם בעלה הסכים, הנדר בתוקף)
(יג) וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַיהוָה יִסְלַח לָהּ.
(ואם לא הסכים, הם אינם בתוקף)
(יד) כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ.
(זה הכלל)
*
והסיום –
(טו) וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ.
(טז) וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ.
שטיינזלץ –
(טו)
וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם – וְהֵקִים בכך אֶת כָּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הֵקִים אֹתָם, הנדרים מקוימים ואי אפשר יהיה להפר אותם עוד כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ.
(טז)
וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ ולא הגיב בו ביום – וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ. הוא אשם בעוון של חילול הנדר, ולא היא, מפני שהיא שגגה כשחשבה שבסמכותו להפר.
(יז) אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ.
מחשבות לעצמי 