יומן בוקר, 19.7.22
אתמול כתבתי אצל רחל אליאור –
השמאל בארץ גמור. תהיה פה מדינה דתית, השאלה מה יהיה אופייה.
ולמגיב אחד כתבתי –
אמרת דברים נוקבים, אבל איני מסכים עם כולם. קבלה היא אינה יהדות? למה? בין אם נאהב את זה ובין אם לא, היא חלק מהיהדות. ולהכרית אותה? למה? שיעסוק לו כל אחד במה שהוא רוצה.
אבל דבר נכון אמרת – שאין זו שאלה של ימין או שמאל, אלא בין דתיים וחילוניים. אבל מה לעשות שחלק גדול מהימנים בארץ, דתיים. ומלבד זאת, דתיים+חרדים+מסורתיים הם הרוב כאן.
לכן מה שאמרתי הוא שתלוי איזו יהדות תהיה פה – האם ברית מסורתיים עם הגורמים הקיצוניים ביותר בדת – דבר שוודאי יביא אסון, אבל קורה עכשיו בגוש הימין (לפי אב"ח, בדברים אצלו שאני מקבל, ישראל המסורתית מצביעה לליכוד), או להפך – שהגורמים החילוניים המתונים יחברו אל המסורתיים, כדי ליצור פה מדינה יהודית נעימה, דתית אמנם, אך לא נוקשה. (אב"ח, שוב, מדבר על יהדות מסורתיות נוחה, אבל בינתיים, כאמור, היא חוברת לגורמים הקיצוניים, שמושכים אותה לקיצוניות).
זה, בגדול, מה שרציתי לומר. כך שהמפתח הוא ביהדות המסורתית, או המתונה (גם היהדות של בנט מתונה, אך הוא נכשל, אולי בגלל שלא היה מספיק אלקטוראט מאחוריו. ואולי מסיבות אחרות – הממשלה הרי נפלה בגלל אי העברת חוק המאפשר את המשך הכיבוש, וזה, אחרי הכול, נושא יותר מרכזי, או לפחות לא פחות מרכזי, מהעניין החילוני-דתי כאן).
טוב, זהו בגדול. (ואני זוכר ימים יפים יותר שבהם לא הייתה מתיחות רבה כל-כך בין הזרמים, מנהיגינו לא השכילו לקרב את הקצוות במקום להרחיקם).
ואילו מגיב אחר טען שפגעתי, לא חלילה בנקודה, אלא ברחל. מיהרתי להתנצל, משום שאני מעריך מאוד את רחל. בכל אופן, אין אדם יכול לכבוש את מחשבותיו. עם זאת, 'אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות'.
*
והבוקר אני אומר, בהתאם לחדשות –
זהבה גלאון בראש מרצ זה צעד טוב. (אפילו, אולי, אצביע להם).
*
כל הזמן עולים לי פסוקים. למשל – 'מוות בסיר, איש האלוהים' (לאלישע), או – 'ולא ידע כי בנפשו היא'. לא תמיד יש לי כוח לקשר אותם היטב.
השני, על כל פנים, ממשלי ז, בקטע ארוך, שמדבר על סכנת האישה הזרה, ומסתיים כך –
כא הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ. כב הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל. כג עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא.
מצודת דוד –
כמהר – הרי הוא כצפור הממהר לעוף אל הפח בעבור הנאה מועטת לאכול מהזרעונים אשר בה ואינו יודע כי האכילה ההיא תהיה באבדן נפשו כן הוא מאבד עולמו בעבור הנאת שעה.
(וכן, כתוב הוא ואני כתבתי היא. אולי זה היא באמת. בתורה היא נכתב כהוא).
*
זיכרון פייסבוק –
'אין עשן בלי אש', מה המקור? –
"אנשים חייבים להכיר במציאות האש על סמך קיומו של העשן, כי האחד לא יכול להתקיים ללא האחר". – רבי סעדיה גאון.
*
כמו כן, אתמול הייתי בשיעור יוגה. רק אני והשאר בנות, צעירות. השיעור היה מעולה, ומאתגר מאוד, וקשה. אבל לא נראה לי שאמשיך לבוא. בין השאר כי אני לא ממש מתאים שם. אבל נראה לי שאקנה מזרן כזה ואתרגל בבית, עם יוטיוב. ולא שעה וחצי, אלא רבע שעה בלבד.
מחשבות לעצמי 