יומן אחר-צהריים, 19.7.22
יצאתי לרחוב, וטירוף בחוץ. האם זה רק בעיניי או באמת? לדעתי באמת. האמינו לי שאני מכיר את המצב הזה, את השעיטה קדימה תוך הכחשת המציאות, ההיגיון הזה מוכר לי היטב בגופי ובשכלי, ואני לא רוצה ליטול בו חלק.
לאן הלכתי? לקנות מזרן יוגה. עניין של 10 דקות הליכה הלוך ו-10 חזור (אבל סופר הצעדים שלי אומר שהלכתי 35 דקות. טוב, עם עצירות. בחנות – המולת קניות. שואל משהו את העובדת והיא עושה כאילו לא שמעה, חכה רגע, ואז עונה. כן, ההיגיון הזה מוכר לי, אל תכבירו בהסברים. אתם טועים. אבל הקופאי יותר נחמד, כי איתו דיברתי גם בפעם הקודמת. וזה כל העניין – להכיר, לא להתנכר.
אז המשכתי וביקרתי בהולצר ספרים. זו באמת פינת חמד של שפיות. רק מה – עם עוני. אני באמת לא יודע איך הוא מתפרנס.
שיחה קצרה עם המוכר, מוטי. אם יש שיחה זה כבר טוב, למרות שאז אתה מבין כמה המצב גרוע. אבל לפחות – מבין. מבין, אבל כמעט כילוני בארץ.
האם אני צריך לצאת מהדירה הזו? מהעיר הזו? מהמדינה הזו? מהעולם הזה? איני יודע, ואיני מצליח לקבל תשובה.
חז"ל אמרו, כפי שכתבתי בפוסט הקודם, 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות', אבל גם אמרו – 'הוו זהירין ברשות'. כלומר – כבד, אבל היזהר, כלומר התרחק.
ומה נאמר אצל הולצר? למשל, בעניין זו שקיבלה טור בליברל, והוא בלתי קריא בעליל – 'עולם הפוך ראיתי'. וניתן להוסיף עוד – 'עלמא דשיקרא'. וראו משל רבי נחמן ששיתפתי אתמול על החיטה המשגעת.
וכן, יש כאן עניין של מיניות, והגיון של מיניות וריסונה. זה סוג עולם אחד. בהולצר, כמדומני, המיניות נעדרת, כך שלא אמצא שם בת זוג, למשל.
ומה עוד נאמר? אני אמרתי – שאני מודר מכל הנאה. כרבי הורקנוס זה. מודר מכל מערכות החברה. (ואמנם כותב בעתון 77, אך בלי כסף).
ובעניין זה רחל אליאור שיתפה משהו יפה, על מדעי הרוח ללא שיקולים כלכליים –
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=pfbid0uhfVADvgqpzTkHygwcYKa24S3V36zBWrFA3hafN8pDCE7Nto2EGmsY4gRWLYCp1Zl&id=1421059579
וכאן חשבתי לסיים, אך הנה שכחתי את הדבר שאותו בעיקר רציתי לומר. טוב, אכתוב אותו בקטע נפרד.
*
כאמור, טירוף בחוץ.
והרי אתמול שיתפתי את הפסוק ממשלי –
אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ.
אך לעומת זאת, יש פסוקים אחרים, למשל, בתהילים נה, שאביא את כל חלקו הראשון –
א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד. ב הַאֲזִינָה אֱלֹהִים תְּפִלָּתִי וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי. ג הַקְשִׁיבָה לִּי וַעֲנֵנִי אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה. ד מִקּוֹל אוֹיֵב מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע כִּי יָמִיטוּ עָלַי אָוֶן וּבְאַף יִשְׂטְמוּנִי. ה לִבִּי יָחִיל בְּקִרְבִּי וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָי. ו יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִי וַתְּכַסֵּנִי פַּלָּצוּת. ז וָאֹמַר מִי יִתֶּן לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה. ח הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה. ט אָחִישָׁה מִפְלָט לִי מֵרוּחַ סֹעָה מִסָּעַר. י בַּלַּע אֲדֹנָי פַּלַּג לְשׁוֹנָם כִּי רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר. יא יוֹמָם וָלַיְלָה יְסוֹבְבֻהָ עַל חוֹמֹתֶיהָ וְאָוֶן וְעָמָל בְּקִרְבָּהּ. יב הַוּוֹת בְּקִרְבָּהּ וְלֹא יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ וּמִרְמָה.
טוב, ההיגיון הזה מוכר לי, עכשיו נשאר להחליט מה לעשות. לי נראה – לחזור לספרים. למרות שגם הם חוזרים על עצמם.
*
והנה, בעצם, כל מה שרציתי לומר על תפיסת המציאות שלנו (ביומן, שאעלה בהמשך) –
ציטוט מ"האם העולם באמת קיים"
"למה זה חשוב? אנחנו חיים בעולם כפי שהוא נתפס בהכרתנו, ולמה זה חשוב שננסה לדעת מה יש בעולם־כפי־שהוא־לעצמו, כלומר כפי שהוא ״באמת״? התשובה המיידית לכך היא הסקרנות האנושית. זהו טבע האדם, ובלעדי הסקרנות אולי עוד היינו גרים במערות. כבר אמר אלברט איינשטיין, מגדולי המדענים בתולדות האנושות: ״הדבר החשוב הוא לא להפסיק לחקור. לסקרנות יש סיבה משלה להתקיים״".
וגם – על חשיבותו של סדר יום – קטע נחמד וידוע, אבל לא בטוח שהוא ידוע לכל קוראיי הנאמנים (שטורחים תמיד להגיב לכל מה שאני מעלה, כמובן), אז הנה –
"קאנט היה טיפוס משונה למדי, עם נטייה חזקה להיפוכונדריה, שבה ניסה לשלוט. בספריו לא עשה מאמץ מיוחד להקל על קוראיו. המשורר היינריך היינה כתב תיאור קצר אך קולע של הקפדנות הדקדקנית שאפיינה את קאנט. הוא מעולם לא יצא את עירו, קניגסברג. ובאופן כללי לא שינה את אורחותיו מיום ליום. ״השכמה, קפה, כתיבה, הרצאה, ארוחה, טיול, הכול בזמן קבוע. השכנים ידעו שהשעה היא בדיוק שלוש וחצי כאשר עמנואל קאנט יצא מפתח ביתו במעיל אפור״. אך זה, קובעים כמה מהביוגרפים שלו, תיאור ההולם את קאנט המבוגר. קאנט הצעיר, נהג ללכת למסיבות, וגם לשתות, לפעמים יותר מדי. והיה חברותי. קשה להאמין, אבל זה מה שהם אומרים."
– האם העולם באמת קיים מאת יצחק בן ישראל, גיא פינקלשטיין
מחשבות לעצמי 