יומן צהריים ב, 18.7.22
רועי הגיב על היומן הקודם (וגם בעניינים אחרים שלא כאן המקום לפרטם) –
גם אני אוהב עצים, אבל לא אוהב את מזרחי, כל הדברים שלו שאתה משתף הפוכים לנקודת מבטי. אני חושב שהחברה הישראלית מגוונת מאוד וזה מקשה על מציאת המשותף, אבל זה הכרחי, ואני מאמין שלמרות הגיוון והקיצוניות יש מרכז גדול ומתון.
עניתי –
אני מזדהה עם נקודת מבטו. זה מחנה 'המתנגדים'. מה שאתה אומר יפה מאוד, ואני כמובן תומך בו, אבל כאן יש שתי דרכים, אחת אמיתית ואחת שקרית (כתבתי על כך כבר לפני יותר מעשרים שנה) – השקרית היא אחדות מדומה, שלא כוללת באמת את כולם, אלא יש גורם 'בעייתי' שמוצַא מן השורות, פעם זה שמאלנים ופעם זה 'מתנגדי חיסון', והדרך השנייה היא בדיוק להפך – אחדות אמיתית וכיבוד כל אדם וכל דעה. על כך כותב אלון ואני מסכים עימו. במי הוא מזלזל? בשוללי דעות האחר, כלומר הפשיסטים, והם רוב העם, לצערנו. אני מעדיף להיות במיעוט הנרדף והצודק מאשר עם הרוב העריץ והטועה.
*
ובאמת, אלון הוא אישיות שיש 'לפצח' (טו האק, כפי שאומר יובל נח הררי). גם עם ידידי ינון (שמזדהה עימו) דיברתי עליו. כמה מאפיינים לו – הוא מזרחי וחלק מהמאבק המזרחי בארץ. הוא חכם ושנון. הוא מצחיק. הוא נון-קונפורמיסט, לא מסתדר עם מסגרות. יש בזה גם פלוס גדול – חשיבה יצירתית. כּן, הוא למד תסריטאות. וכן, הוא נרקיסיסט לא קטן. אפשר להבין אותו, כי הוא באמת חכם ושנון מאוד. בטח על נוף הבִיצה הישראלית הרדודה שלנו, והקונפורמיסטית ובורגנית עד תיעוב.
ועוד – כתב ספר על חופש. זה דבר מרכזי אצלו. ובצירוף זמנים מופלא, בדיוק כשפרסם את הספר (שעליו כתבתי ביקורת ארוכה) התחילה שלילת החופש, עם 'משבר' הקורונה, שעכשיו ממשיך במשבר (הפעם בלי מירכאות) עליית המחירים, האינפלציה. (נראה שיווצרו פה שני מעמדות מובחנים – עם אדונים ועם עבדים, כי לא השכלנו להגיע לשוויון ולצדק).
זה הכול בינתיים בעניין זה.
*
התחלתי לקרוא ספר חדש (את גיא פינקלשטיין הכרתי פעם דרך הפייסבוק) –
אבל התעייפתי מהר.
כתבתי (זיכרון פייסבוק) –
אין מה לחדש, אין מה לקרוא, נותר רק למחזר זיכרונות.
ספר חדש, נקודה ראשונה.
ציטוט מ"קאנט ופרויד"
""יוצא מכך שעבור קאנט, כמו גם עבור פרויד, לא רק שהאדם על פי טבעו מבקש אושר ובד בבד אינו יכול להשיגו, על פי אותו טבע עצמו, אלא שהאדם גם נתבע להתעלות מעבר לסיפוק יצריו המידיים כדי לקיים חיים בכלל וחיים חברתיים ומוסריים בפרט."" – קאנט ופרויד מאת רועית דהן.
מחשבות לעצמי 