יומן צהריים, 13.7.22
חזרה קצרה ליומן.
מה עדיף, לכתוב או לקרוא? יש לי קטע קצר שאני צריך לקרוא ולשבור את השיניים עליו (רוזנצוויג), ואני יכול גם לכתוב. אתחיל בלכתוב.
יש כמה דברים שהצטברו בינתיים, ואביא חלק מהם.
בפייסבוק, תגובות שאני מעלה זוכות להתעלמות, למרות שיש שבהן טעם. אני כבר מכיר את הדינמיקה הזאת, חבל לבזבז זמן. הכול מיוסד כאן על אדני שקר, על אדוני שקר. הם לעולם לא יודו באמת. תחת זאת, בעריצות, ינסו להוכיח לך איזו אמת אודותיך.
ובכן, אני חולה, חתך עמוק בנשמה.
אז הנה שתי תגובות שזכו להתעלמות –
תגובה לחיים נבון.
כתבתי –
ובכן, תגובתי לחיים נבון נותרה מיותמת. כמאמר הפתגם – אם משהו לא מתאים לך ואתה לא יודע איך להתמודד מולו, פשוט תתעלם ממנו.
ובכן, אז את השקרים שלכם אתם יכולים להמשיך בלעדי.
תגובה לפרסיקו –
פרשת השבוע, פנחס –
שאלה ותיקה: אם פנחס קנאי, למה הוא מקבל 'אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם'?
הפטרת השבוע – סיפור אליהו בהר חורב – מעולה.
טולסטוי, כתבי הגות, על החיים, עמ' 268.
יונת שלום.
זה הרבה (בן גביר).
החל עידן היהירות (תקנו אותי אם אני טועה).
בוקר טוב, הנתניהו שלך חזר.
אבישי בן חיים – בלי ישראל השלישית ובלי פלסטינים. 'הדיכוי המר' שלהם לא נחשב.
*
וחזרתי לדיאלוג קצר עם הנוצרים. לא אוכל לחזור על כל הדיאלוג, כי הוא אישי מדי, אבל אומר שהוא מתקשר לי לשיעורי רוזנצוויג שאני לומד. הגישה שלי, של קבלת השראה מהנצרות אך בלי אימוצה, די דומה לגישה שלו.
ועוד בימים האחרונים צפיתי בכמה סרטונים של הרב טוביה סינגר, רב אמריקאי, שמכיר את הכתבים הנוצריים לפני ולפנים, ומפריך את טענותיהם התיאולוגיות בשיטתיות. מי צודק? לאלוהים פתרונים.
ועתה לרוזנצוויג.
מחשבות לעצמי 