יומן בוקר, 30.6.22

יומן בוקר, 30.6.22

יש הרבה מה לומר, אבל אין חשק. אז בואו נסתפק במשל.
יש בעיה טכנית אחת בפייסבוק, שכאשר כותבים תגובה עם תיוג ובתגובה יש מספרים, המילים והמספרים מתערבבים, וקשה מאוד לקרוא מה כתוב.
הפתרון לבעיה הזאת פשוט – אם כותבים תגובה עם תיוג, יש לקפוץ שורה מהתיוג ולהתחיל לכתוב בשורה חדשה. אז המילים והמספרים לא מתערבבים.
פתרון פשוט, אבל עדיין, 15 שנה שכבר קיים פייסבוק, אנשים לא למדו את הפתרון הזה, והם עדיין כותבים בצורה שקשה להבין.

אותו הדבר בתכונה נוספת של פייסבוק, שכתב עליה מיכה גודמן – שהאלגוריתם שלו נוטה להציג לאנשים חברים בעלי דעות דומות לשלהם, וכך נראה להם שכל האנשים, או 'כל האנשים הנורמלים', חושבים כמוהם. אבל זו אשליה, ולמעשה נוצר קיטוב חריף בין שני גושים.
אבל גם את המאפיין הזה אנשים לא הפנימו. הנה ממש עכשיו ראיתי מישהו מתלונן על שבתגובה לפוסט של מישהו (על נידה) כל התגובות הן מסוג אחד. הוא כמובן צודק, אבל אין זו אשמת כותב הפוסט, אלא חלק מהמאפיין של פייסבוק.
אז הנה, תובנה קטנה ופשוטה שאפשר ורצוי ליישם, אבל לא עושים זאת, אלא שבמקומות רבים ניתן לראות פוסטים עם שלל תגובות של 'כל-כך נכון' ו'כל מילה!'.

פעם הייתה שיטה אחרת – פשוט להידבר בין הצדדים ולנסות להגיע להבנה ולגישור.
עד כאן בעניין זה.

אבל בין כך ובין כך, העובדה היא שעכשיו קיימים בישראל שני מחנות. הנה מה שכתבתי בתגובה לפוסט אחד של 'מחזקים' –
נו בסדר, הם לא מוצאים חן בעיניו, נראה לכם שזה משנה להם? צריך להבין שיש פה שני ציבורים – דתי-מסורתי וחילוני-חופשי, ולכל אחד מהם השקפת עולם משלו. אפשר לנסות להגיע להסכמות ולחיות ביחד, ואפשר להילחם לנצח.

*

רגע של עברית.
על 'וילך שפי'.
ניסן נצר, עברית של שבת, על פרשת בלק.
(לדעתי – יש כל-כך הרבה הצעות, כך שמה שדי ברור פה הוא שהמילה לא ברורה).