יומן בוקר, 26.6.22

יומן בוקר, 26.6.22

טוב, הנה רצף מחשבות לא מסודרות שלי בנוגע להכרעת בית המשפט העליון בארה"ב מלפני יומיים.
ראשית – הפלות. אני ליברל ותומך בהפלות. אבל, כמובן, לא בכל שלב. בשליש האחרון של ההיריון העובר הוא כבר אדם שלם ומפותח, ובשלב זה למשל זה מאוד בעייתי לבצע הפלה.
לכן הסיסמה 'זכות האישה על גופה' לא נראית לי. כן, יש לה זכות על גופה, אבל היא אינה מוחלטת, כאשר יש בתוכה חיים נוספים. גם לעובר יש זכויות, הזכות לחיים. זו דעתי.
השאלה, אם כך, היא מתי מתחילים החיים. כאן יתכנו גישות שונות, ואני עצמי לא יודע איפה בדיוק עובר הגבול. אבל אני יכול לומר שלגישתי, הוא לא בסוף ההיריון וגם לא בתחילתו, אלא איפשהו באמצע. לכן אני שולל איסור הפלה גורף גם מהשלבים הראשונים של ההיריון.
ומעבר לזה, קיים כאן הצד הפרקטי-ההומני, שכן היריון לא מתוכנן יכול לפעמים להרוס חיים של אנשים, גם של האם וגם של הילד, והדברים ידועים.
וכאן צריך לומר שבאופן מפתיע אולי, הגישה היהודית, לפחות זו המתונה, היא מאוד קרובה לגישה הזו, והיא מתירה הפלות במקרים מסוימים. המקרה המובהק ביותר הוא עובר המסכן את האם, וכאן חל עליו 'דין רודף' ומותר להפילו. דבר שני – לפי הגמרא, אדם מתחיל להיקרא אדם החל מהיום ה-40 להיריון. אבל למעשה מתירים הפלות גם מאוחר יותר, וכאן אצטרך לברר על מה הדבר נסמך.
אבל כמובן ההלכה היא רק הצעה אחת, ולא מכריעה לאדם שאינו דתי. בכל אופן יפה לראות שהיהדות הרבה יותר הומנית ופרקטית מהנצרות הפונדמנטליסטית בנושא זה.
עד כאן בינתיים בנושא זה.

ועתה לנושא הפסיקה –
יש בעיותיות בזה ששישה שופטים קובעים מה מותר ומה אסור עבור מיליוני אנשים. אנשי ימין בארץ צועקים זאת כבר שנים ביחס לבג"ץ, ואולי צריך להקשיב להם יותר. זאת למרות שלפי דעתי בג"ץ בארץ הוא מוטה מאוד דווקא לצד הציוני, ובעצם הוא משת"ף של הכיבוש.
אבל כן, עקרונית ההחלטה צריכה להיות בידי העם, על-ידי מוסדות השלטון הנבחרים.
אבל גם כן נכון שיש הגבלה של החוקה. אלא שגם כאן יש בעיה – בארה"ב החוקה נכתבה לפני למעלה ממאתיים שנה, ולא כל הדברים נכללו בה. למשל, אז לא היו הפלות, ואפילו זכות הבחירה של נשים היא רק תיקון לחוקה.
בישראל הבעיה אחרת – אין חוקה כלל. לכן קבע בזמנו אהרון ברק שחוקי היסוד משמשים כחוקה. זו המהפכה החוקתית שעליה סוערות הרוחות, והיא אכן בעייתית, ולדעתי היא יכולה להיות טובה רק כפתרון זמני. כדי לסיים את הסאגה הזו יש לקבוע חוקה כללית מאושרת.

ועתה לנושא השלישי – הצביעות, או אי עקביות בדעות.
כפי שאפשר לראות, כאן יש נושאים שונים, והכרעה בנושא אחד משפיעה על נושאים אחרים. הניסיון על כל פנים הוא להגיע לעמדה כללית, וזה לא תמיד כל-כך קל.
מנגד, נראה שיש אנשים שכלל לא מנסים. ציינתי אתמול את האומרים 'זה לא אותו דבר' על ההקבלה בין 'זכות האישה על גופה' בהפלות ובין 'זכות האדם על גופו' בחיסון. אבל מה הנימוק שלהם? לא ברור. ותחת היעדר נימוק בא מטר קללות.
מנגד, גם אני צריך להודות, שאם אין 'זכות האישה על גופה' בכל מקרה, כפי שאמרתי, גם אין 'זכות האדם על גופו' בכל מקרה, גם בעניין החיסון. ואני עומד מאחורי קביעה זו! כן, לעיתים ניתן לקבוע מגבלות. אלא שהמקרים האלה קיצוניים מאוד ולא חלו כלל בשנתיים האחרונות, לדעתי. זאת מלבד שפע בעיות אחרות, שבהן הסתרת נתונים, ואולי אף פשע בזדון.
וזה הכול בינתיים.