קצת על חינוך

יומן אחר-הצהריים, 23.6.22

קצת על חינוך.

מנחם נאבת, תלמיד חכם –
כל החינוך המונגש כיום, זה המבקש להלעיט את הילדים בכפיות דבש מתוקות ישירות לפה, בלי להעניק להם את השהות ואת הזכות לחשוב חשיבה מעט מופשטת, מעט מאתגרת, עסוק בטיפוח של האופי הנרקיסיסטי השולט בכיפה התרבותית של ימינו במקום טיפוח החניך. יש לכך השלכות הן על היכולות האינטלקטואליות, היכולת לחשוב, ללמוד, לנתח, והן על המבנה האישיות או על המוסר, שכן חינוך זה מלמד את הילד להיות המרכז, דהיינו להיות מאוהב בעצמו. אם אפשר לומר, בדיוק ההיפך ממה שחינוך אמור לעשות לפני הכל: לבטל את האהבה העצמית המופרזת הזו ולפתוח אפשרות ללמוד מבחוץ.
https://www.facebook.com/100003516898677/posts/4960450607415453/

שחר מריו מרדכי, מורה ומשורר –
אבל לפני שמלמדים את ילדי כיתות א׳ וילדי כיתות ז׳ קריאה וכתיבה, מדעים ומתמטיקה, חובה עליהם ללמוד נימוסים ודרך ארץ והליכות. גם אם פירוש הדבר לייצר פער בין התנהלות הילדים (דור העתיד) להתנהלות הוריהם. את הילדים יש ללמד איך יורדים במדרגות. היורדים נצמדים לימין שלהם והעולים נצמדים לימין שלהם. ככה פשוט. כמו במדינות מתוקנות. ולא רק במדרגות בית הספר. במדרגות הנעות בקניון או בתחנת הרכבת. ולא רק במדרגות. ברחוב. שכל הולך/הולכת רגל יצמדו, בבקשה, לימין שלהם. תרבות הנגשת המרחב הציבורי לכולם. במו עיניי ראיתי אישה מבוגרת עולה במדרגות בית הספר כשעדר תלמידים יורד ושועט לעברה וכמעט רומס אותה. ילדים בישראל חייבים קודם כל, בכל שבוע ולאורך כל השנה, ללמוד איך יורדים במדרגות באופן כזה שמאפשר לעולים במדרגות לעשות זאת.
https://www.facebook.com/1421059579/posts/10222436223400657/

רם כהן, מנהל בית ספר –
אין ספק בכלל שאנחנו בוגדים בילדים שלנו. בתמיכה שהם אמורים לקבל. בהבטחה לתת להם חינוך טוב ושוויוני. במוגנות שלהם. אני לא מצליח להבין איך אנחנו מתנהלים בצורה הזאת כל כך הרבה שנים. אני מנהל בית ספר כבר 25 שנים, יש לי פרספקטיבה, ואני אומר לך חד־משמעית — אנחנו בגרף ירידה. משנה לשנה אנחנו מידרדרים.
https://www.facebook.com/1421059579/posts/10222436695252453/

*

אתמול שודר בכאן 11 סרט ('מותו של גיבור') על הרב קוק והציונות הדתית שהמשיכה אותו. רוב הדברים – ידועים, ואפילו אומר – ידועים לעייפה. ובכל אופן כדאי לראות. עשוי לא רע, מביא את עיקרי הדברים, וגם מוסיף פרטים מעניינים וחדשים בכל-זאת מדי פעם.

ביקורת –
https://twitter.com/SlaterTsachi/status/1539736290790359042?t=7hKhX0U0L1z9lchQ7NFU7w&s=19

*

אתמול בשיעור על רוזנצוויג הועלה המושג אופק וניסיתי להפיק ממנו משהו, לא בהצלחה יתרה.
שתי עובדות –
א. האופק – בו נפגשים שמים וארץ.
כן, אבל רק מבחינת אופן צפייתנו, לא באמת.
ב. והאופק – כשאתה מגיע אליו הוא כבר לא שם ויש אופק אחר.
כן, זו חוכמה בודהיסטית ידועה.
אני עצמי חשבתי בהקשר זה על השיר של ריטה – 'אני חיה לי מיום ליום, מפזרת את ימי לרוח'.