יומן ערב, 11.6.22
רגע של עברית – לפרשת השבוע
אמרתי שאביא מעט מניסן נצר לפרשת השבוע, מתוך ספרו 'עברית של שבת'.
ובכן, לפרשת בהעלותך, מהו מתאוננים? חלוקות הדעות –
אבן עזרא – לשון אוון וחטא.
רמב"ן – לשון אוני וצער.
רש"י – לשון תירוץ ותואנה.


נצר כותב שנראה לו יותר פירוש רש"י, ואילו לי נראה פירוש רמב"ן. פירוש רש"י אמנם מתאים מאוד לנושא, אך פירוש רמב"ן יותר מדויק לשונית, לדעתי.
והצד האקטואלי –
אני רואה הרבה מלוננים ומתאוננים על המצב בארץ – ואני ביניהם. אך לדעתי יש להבחין – למתאונני המדבר כנראה לא הייתה סיבה מוצדקת להתאוננותם, ואילו היום יש.
כן גם בפרשה הבאה נקרא על המרגלים, שהוציאו את דיבת הארץ – 'ארץ אוכלת יושביה היא', ושוב, גם היום יש הנוהגים כך, ושוב – אני ביניהם. אבל גם כאן יש להבחין. אמנם המרגלים כנראה לא שיקרו, אלא פשוט הייתה להם בעיה מורלית – וכך המצב גם היום, אפשר לטעון, אך סיפורם שונה, הם התהלכו בחסד אלוהי, לפי המסופר, והאם הוא קיים היום? מלבד זאת, הם העלו חששות, בעוד היום זו כבר מציאות.
אך על כך אלה נקרא רק בפרשה הבאה.