יומן אחר הצהריים, 8.6.22
אנתרופוסופיה.
בליל שבועות פגשתי זוג מבוגר שעוסקים באנתרופוסופיה. מכיוון שמעולם לא חקרתי את הנושא תחקרתי אותם קצת, ובהמשך הבטחתי – להם ולעצמי – שאקרא על כך יותר.
אז היום התחלתי לעשות זאת.
התחלתי מקריאת ערך הויקיפדיה המפורט של רודולף שטיינר, אבי השיטה, ומאמרו של הוגו ברגמן, שהכיר את שטיינר וכותב עליו טובות. אבל הרושם שלי בשלב זה היה של תורה 'רוחניקית' הזויה, שלא ממש דיברה אליי.
אבל אז הפנו אותי לחלק של החינוך האנתרופוסופי, שקיים אף בארץ במספר מקומות, וכאן ההתרשמות שלי הייתה חיובית ואפילו חיובית מאוד.
המאמר שקראתי הוא זה –
https://www.antro.co.il/papers/EDU_ihoodoShelAchiniooch.html
ולא אסכם את דבריו. אבל כללית הגישה היא התפתחותית וחווייתית, וזה דבר שאני מאוד בעדו. למעשה, בקריאה מצאתי כמה דברים שאני אמרתי בעבר בהזדמנויות מסוימות ולא ידעתי שיש ספרות על כך. למשל על המשחק.
כרגע זה לא עומד על הפרק, אבל בהחלט לא הייתי שולל בעצמי צורת חינוך זו.
*
רחל אליאור שיתפה מאמר של עאידה תומא סאלימן בהארץ –
https://www.facebook.com/1421059579/posts/10222371099172592/
היא אומרת ש'ממשלת השינוי' כלל לא טובה יותר מממשלת נתניהו ביחסה לפלסטינים. זה נכון מאוד. אבל כתבתי לרחל שהאופציה גרועה אפילו יותר. אלא במצב האופציונלי לפחות קיימת אופוזיציה המתריעה על עוולות, ואילו כיום היא שותפה להן. לכן בחשבון אחרון איני יודע מה יותר גרוע.
שיתפתי וכתבתי בציניות שאני בטוח שהפוסט יזכה להרבה אהדה, ואכן הוא זכה להתעלמות מוחלטת. זה כמובן לא מפתיע, אבל גם לא משנה לי. לדעתי דבריה של סאלימן בעלי ערך, ולכן אני משתף אותם.
(וכזכור שוב שם הבלוג הוא – מחשבות לעצמי).
מחשבות לעצמי 