יומן צהריים, 29.5.22
יום ירושלים, וזה הזמן לעסוק קצת בירושלים. (המצב מתוח, אבל בינתיים אתעלם מכך).
עיתון דבר מפרסם נתונים חשובים ומדאיגים על ירושלים –
https://www.davar1.co.il/381953/
"השכר הממוצע בירושלים: 3,100 ש"ח פחות מהממוצע בישראל
חצי מילדי ירושלים חיים בעוני, הגירה שלילית אל מחוץ לעיר ופערים בשוק התעסוקה | מכון ירושלים לחקר מדיניות מפרסם את הדו"ח השנתי ומגלה תמונת מצב מדאיגה".
לעומת זאת, יואב שורק שיתף פוסט של אבי שוויקה שטוען שהעיר מצוינת –
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10159048142819538&id=739164537
הוא כותב –
"יצאתי בשבת לטיול עם בחורה לא יהודיה, אירופאית. תוך כדי שאנו משוטטים ברחובות ירושלים, נאנחה בהתפעלות ושחה לפי תומה: "כמה יפה כאן, כמה ירוק כאן. כבר חצי שנה אני גרה בירושלים ועדיין אני מתפעלת מחדש כיצד כל אחד מטפח את גינתו, כיצד בכל גינה ובכל חצר ניתן למצוא עצים שפורחים ושנותנים פרי בעונה אחרת של השנה, כיצד הכל מלא פרחים וירוק.""
אז מה נכון?
דרך אחת להשיב על כך שהכול תלוי בגישה. אבל בדיוק אני קורא נגד הגישה הזו שהכול תלוי בגישה בספרה של אווה אילוז על האושר. אז לא, זו לא הגישה. מה כן?
נראה שזה ההבדל בין החלקים השונים של העיר – החלקים המערביים, החילוניים והדתיים-לאומיים, סבירים למדי, על אף שכן יש כמה בעיות, תמיד יש. אבל החלקים האחרים – החלק הערבי והחלק החרדי – שם יש בעיות רבות, ועוני.
ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו.
מחשבות לעצמי 