יומן לילה, 23.5.22
האמת היא שאני כבר לא מבין דבר.
כל היום, וכבר כמה ימים, מפמפמים לנו את הוויכוח על חוק 'ממדים ללימודים'. קודם כל, זה שם מעצבן. מה הבעיה להגיד חוק 'מלגות לחיילים'? למה כל דבר צריך להפוך לסלוגן קליט. ושנית, חוזרים על זה שוב ושוב, עד שאי-אפשר כבר לשמוע, יוצא מכל החורים. ככה זה אצלי, שרגיש לאסתטיקה לשונית. וזה מתחבר לתמונה רחבה יותר ומהותית יותר – מה ההידבקות הזו לחוק הזה? חיילים יותר חשובים מניצולי שואה או מנכים, למשל? מה ההתעקשות הזו דווקא עליהם. ממשלה צריכה להעביר חוקים בעצמה ולא לבוא בטענות לאופוזיציה. כמה פופוליזם וכמה פוזיציה.
ומה עוד היה היום? הריבית עלתה, והמשכנתאות עלו בעוד כמה עשרות אלפים בעלות כוללת. יותר מכל דמי לימוד, שאותם ישלמו משפחות רבות.
אבל מה זה משנה, לפחות אצלי היום הייתה מעט תגובתיות, ואני כנראה גם לא צריך להתפלא על כך.
אלה החדשות.
ואותן סיכמתי בפסוק מהברית החדשה –
"מוֹרֵי דֶרֶךְ עִוְרִים הָעוֹצְרִים אֶת הַיַּתּוּשׁ בְּמִסְנֶנֶת וּבוֹלְעִים אֶת הַגָּמָל".
*
ועוד תוכנית שראיתי –
ביל מאהר – ספיישל סטנדאפ 2022 (בסלקום טיוי) – לא רע בכלל.
רוב הזמן הוא מדבר על 'תרבות הביטול' החדשה, הpc, והוא יוצא נגדו.
הוא כמובן אומר דברים נכונים, אבל אני יכול לשער מה אומרים הרבה צעירים בקהל – שהוא מהדור הישן, ודבריו חסרי תוקף. אולי הם צודקים (פרקטית).
*
והתחלתי לקרוא גם את זה –
וכמה 'תופעות לוואי' –
מחשבות לעצמי 