סיכום הקריאה בספרו של חיים שפירא 'רשימות על אומנות החיים'

רשימות על אומנות החיים, מאת חיים שפירא.

במהלך הקריאה שיתפתי כמה ציטוטים, לפעמים עם הערות, וכאן אצרף את כולם.

(לא ביקורת).

על חרטה –
"מסתבר שחרטה מפני דבר־מה שעשינו גדולה יותר בטווח הקצר, אך עוצמתה יורדת באופן חד עם הזמן ולעיתים קרובות נעלמת כליל. החרטה שנובעת מאי־עשייה הולכת וגדלה עם הזמן ונשארת איתנו בצורה זו או אחרת לכל אורך החיים."

על שינה –
"תנו לישון…
אני שונא שעונים מעוררים או אנשים מעוררים. אדם צריך להתעורר רק ביקיצה טבעית. בימים שאני חייב לכוון שעון מעורר, אני לרוב לא נרדם כל הלילה. ישנן תרבויות שמאמינות כי אסור להעיר אדם משנתו. בתרבויות אלה מאמינים כי בזמן שינה הנשמה עוזבת את האדם ואם נעיר אותו באופן פתאומי משנתו היא עלולה לא להספיק לחזור…"

על שעות הפנאי –
" ובהתאם לכך הוא [ראסל] סבר כי הדרך לאושר ולשגשוג אישי מקורה בראש ובראשונה בהפחתה מאורגנת של שעות העבודה ובהגדלת שעות הפנאי. ואז, לפי האציל הבריטי החכם הזה, מגיע האתגר הכי קשה — להפוך את הפנאי לאיכותי."

שלושת הפילטסופים הגדולים –
"מיהו הפילוסוף הגדול ביותר בכל הזמנים? אם ננסה להיעזר בגוגל, נגלה שיש רשימות רבות מספור והן שונות זו מזו, אך במרביתן, בצמרת הרשימה מופיעים שלושת השמות האלה: אפלטון, אריסטו, קאנט."

אני נוטה להסכים לאמירה זו, אף כי אולי אפשר להוסיף שם אחד או שניים – סוקרטס, או דקרט.

וזו, כמדומני, התובנה העמוקה ביותר שמופיעה בספריו של חיים שפירא (בכמה מהם) –

"…התובנה של הפיזיקאי וחתן פרס נובל נילס בוהר (Niels Bohr)?
אמת טריוויאלית, היפוכה שטויות. אמת עמוקה, היפוכה אמת עמוקה."

הסברתי –
יש להבין את דבריו. 'השמש זורחת בבוקר' זו אמת טריוויאלית'. גם 'כל אנשים מתים בסוף' זו אמת טריוויאלית. היפוכה הוא 'יש אנשים שחיים לנצח', וזה שקר.
העניין הוא שיש אמיתות עמוקות, תפיסות עולם, וכאן גם בשני צדדים מנוגדים יכולה להיות אמת.

על האומץ –
"האם צפיתם בסדרה משחקי הכס? באחד הפרקים של הסדרה מופיע דיאלוג קצרצר שמאוד אהבתי:
בראן חשב קצת ושאל האם מי שמפחד יכול בה בעת גם להיות אמיץ? — זו העת היחידה שבה אדם יכול להיות אמיץ, ענה אביו."

כך גם סבר אריסטו – אמיץ הוא לא מי שלא פוחד (זהו הפזיז), אלא מי שמתגבר על הפחד.

ומהו לא האושר? –
"ידידי הטוב והחכם פרופסור יורם יובל אומר כי "יש דבר אחד ורק אחד, שעליו מסכימים כל הוגי הדעות הגדולים וכל חכמי הדתות בעולם: הדרך אל האושר לא עוברת דרך התמכרות להנאות. מי שינסה למקסם עד הקצה את ההנאות שלו בחיים, לא יהיה מאושר אף פעם. כשהבנתי שהנאה ואושר הם שני דברים שונים, זה עשה אותי מאושר"."

קראתי את זה, אגב, בדיוק אחרי שרציתי לכתוב – מתכון לאושר: לחם טלר. (באמת לחם מצוין).

ואגב, התעניינו בדעתי על הספר. ובכן, אתם יודעים – זהו ספר חיים שפירא טיפוסי – והוא כתב כבר לא מעט – עם התבוננות על החיים, המלקטת ממקורות רבים. זה כיף לקרוא, אף כי אין כאן העמקה בנושא אחד. נראה לי שאסתפק כאן בדברים אלה, ואולי אכתוב על הספר במקום אחר.

על הטלוויזיה –
"ניל פוסטמן (Neil Postman), סופר וחוקר תקשורת המונים, כתב בספרו בידור עד מוות (ספריית הפועלים, 2000) כי הטלוויזיה של ימינו ממלאת את מקומה של "סומא" של האקסלי. לדעתו — ולדעתי — הטלוויזיה הפכה את עצמה למין "סומא" להמונים, המשתעבדים לה מרצון ורק רוצים עוד ועוד בידור. החזון הקודר של האקסלי ממש קורם עור וגידים."

ולבסוף – סיימתי את ספרו של חיים שפירא. נחמד. אם תהיה ביקורת היא תהיה במקום אחר. בינתיים שני ציטוטים אחרונים –

אפיקורוס –
"אפיקורוס טוען גם שאי אפשר לחיות חיי עונג ושלווה בלי לנהוג בחוכמה ובכבוד ובצדק, ואי אפשר לנהוג בחוכמה ובכבוד ובצדק בלי לחיות חיים של עונג ושלווה. אני חייב לציין שיש סיכוי גבוה שהתענוגות שאפיקורוס מדבר עליהם שונים מאוד ממה שעולה בדמיונכם. הוא סבר ששיחות עם חברים, לימוד פילוסופיה וטיולים בגן הם תענוגות עילאיים. אני נוטה להסכים עמו."

(אז בכל זאת יש פילוסופים שחושבים שהתענוג חשוב).

וביחס לציטוט הבא כתבתי –
האם אתם בדעת אריסטו או בדעת הסטואים?
לאריסטו – סמנו לב
לסטואים – סמנו לב מחובק.
אחר – לייק.

"אריסטו חושב שלא סביר שאדם יהיה במצב של אודימוניה אם חסרים לו דברים כמו ממון שהכרחי לחיים של כבוד, משפחה אוהבת וחברים טובים, בריאות איתנה ואפילו מראה סביר. אריסטו ממש לא מתגורר בשום מגדל שן; הוא אכן אומר שאדם בודד מאוד או מכוער בצורה קיצונית או אומלל ביותר לא יהיה מאושר גם אם ילמד פילוסופיה יומם ולילה."
…
"לפי דעתם של הסטואיקנים (ובניגוד לדעת אריסטו) החכם חסין לחלוטין מפני חוסר מזל מכל סוג שהוא, ומעלותיו הטובות הן, כאמור, תנאי הכרחי ומספיק לאושר."

(אני איני בטוח מה הייתי מסמן כאן).