יומן ערב, 21.5.22

יומן ערב, 21.5.22

כתבתי בפייסבוק, השארתי שעתיים, ועכשיו מחקתי, כמסורת פוסטים של שבת. אבל אעלה את הדברים לכאן –

עולה למונית, נהג המונית (ערבי) מספר לי –
מאז החיסון אני עייף, כל היום רוצה לישון. קודם הייתי קם מוקדם בבוקר ועובד כל היום בלי בעיה, ועכשיו אני כל הזמן עייף.
ויש לי גם נוסע, רוסי, חזק, גם הוא אומר שמאז החיסון הוא כל הזמן עייף.
ואני בהתחלה לא רציתי לקחת את החיסון, אבל אמרו לי בלי תו ירוק אתה לא יכול להיכנס לכאן ולכאן, אז לקחתי. ומאז אני כל הזמן עייף.
הוא אמר עוד כמה דברים, ואני עניתי לו כמה דברים. נסיעה שגרתית בירושלים.

*

בסלקום טיוי העלו את הסרט 'עירום' של מייק לי, סרט מופתי, יצירת מופת גדולה, מ-1993, אז צפיתי שוב. לראשונה צפיתי בו כשהוא יצא, אני זוכר את הפרטים והחוויה, רושם גדול הוא עשה בזמנו. ועכשיו – עדיין סרט מעולה, צפיתי מרותק כל השעתיים.
אבל עדיין איני מבין את פשרו, מה הבמאי רצה להגיד.
הסיפור – ג'וני, מעין גאון אקסצנטרי, מגיע ממאנצ'סטר ללונדון, משוטט ברחובותיה ופוגש שונים. עיקר העניין הוא בשיחות שהוא מנהל, והן מרתקות.
מוטיב מרכזי אחד הוא נבואות אפוקליפטיות על סוף העולם, והוא מציין בהקשר זה את נוסטרדמוס ואת חזון יוחנן. האם העולם יבוא לקצו ב-1999? ובכן, הוא נמשך גם היום.
והטון – אפלולי, קודר. כך אצל ג'וני וכך גם אצל דמות הגבר השנייה, האפלה אפילו יותר.
וכן בסרט יש קטעי אלימות רבים, כלפי נשים, ובכלל.
לא יודע אם היום היו יכולים לעשות סרט כזה, שלגמרי לא פוליטקלי קורקט. כנראה שלא. אבל בשנות התשעים זה היה אפשרי, ולי נראה שהסרט הזה די מאפיין את התקופה.
אך באיזה אופן? ושוב – מה המסר? כאמור – עד היום לא ברור לי. לא קראתי שום מאמר על הסרט, ולא ראיתי שמציינים אותו בספרי-סיכום קולנועיים. היה ונותר תעלומה במידה רבה.