יומן בוקר, 20.5.22
זיכרון פייסבוק. הנה, גם זה היה צפוי.
*
עברתי על כמה מאמרים בהארץ – יאיר אסולין מדבר על הלוויית העיתונאית שירין ועל התוקפנות הגלויה, שכבר לא מתביישים בה; ירין רבן כותב על פרשת השבוע בחוקותיי, על משה ועל ירמיה, ועל הצורך להיות 'קופירייטר' כדי שדבריך יזכרו. שיהיה; במדור הלשוני מדברים על מקור מונחי דקדוק, כמו 'דקדוק', תואר הפועל וכיוב'. שיהיה; כמה מאמרים שקראתי רק את הכותרת, למשל רוית הכט אומרת שזועבי היא ביביסטית בארון. מצחיקים אנשים. והיא פרשנית בכירה; וכתבה על תולדות השימוש בקנאביס אצל היהודים. השתמשו בו ואף מכרו אותו. ועוד נאמר שם שה'קנה' התנ"כי הוא אולי קנביס, גם יש קרבה לשונית. אבל אני איני חושב כך, זה פשוט ממיני הבושם; בספרים? קראתי בינתיים רק על 'מהפך', על שלטון בגין. עוד התבחבשות בהיסטוריה הישראלית הלעוסה.
בקיצור, לא משהו מעניין במיוחד.
*
טלוויזיה –
"ניל פוסטמן (Neil Postman), סופר וחוקר תקשורת המונים, כתב בספרו בידור עד מוות (ספריית הפועלים, 2000) כי הטלוויזיה של ימינו ממלאת את מקומה של "סומא" של האקסלי. לדעתו — ולדעתי — הטלוויזיה הפכה את עצמה למין "סומא" להמונים, המשתעבדים לה מרצון ורק רוצים עוד ועוד בידור. החזון הקודר של האקסלי ממש קורם עור וגידים."
– רשימות על אומנות החיים מאת חיים שפירא
*
אתמול היו לי עוד כמה מחשבות. למשל, על האקדמיה ללשון עברית, שלמעשה לא בכל דבר מצוי אצלה הידע הנכון, כך נוכחתי (נשמע מרחיק לכת? מה לעשות). ומאוחר יותר – על הציונות בכלל, שגם אצלה לא תמיד נמצא הידע הנכון, נאמר בלשון המעטה. אך אלה מחשבות שעדיין איני רוצה להרחיב עליהן.
(מקווה שהיומן הבוקר לא נשמע יהיר מדי).
מחשבות לעצמי 