יומן בוקר, 19.5.22
זיכרונות פייסבוק, בסימן מנהיגות.
מ-2018 –
ובר. מזכיר משהו?
מ-2016 –
"והחכמים מושכים ידיהם מהנהגת העולם מפני שהם יודעים שיש חכמים מהם ורוצים שיתנהג העולם על ידי חכמים גמורים. בתוך כך קופצים הטיפשים והרעים ובאים ונוטלים את העולם לידיהם ומנהגים את העולם כפי זדונם וכפי טיפשותם. היאך נותנים החכמים לעולם שיאבד ע"י השוטים והרשעים?
אלא מתוך שהחכמים חכמים ומוסיפים חכמה כל שנראה להם אתמול כחכמה שלמה רואים אותו היום שאינו חכמה, ואינם עומדים על דעתו ואינם תוקעים עצמם לשום דבר מפני שהחכמה מוליכה את החכמים ממעלה למעלה.
לא כן הטיפשים. כל דבר שנתנו עיניהם בו – הרי הם מחזיקים אותו ואינם מניחים ממנו, שאם יניחו ידיהם ממנו אין להם מה יעשו בעולם. לפיכך כך ימיהם תחבולות ובלבד שיחזיקו העולם בידיהם."
ש"י עגנון/שירה.
*
אתמול הייתי בהרצאה של דוקטורנט שכתב דוקטוראט על יחס המדינה לאנטישמיות לאורך השנים.
ב-1948 כלל לא נלחמו באנטישמיות, אלא ההתמקדות הייתה בקליטת עלייה, המדינה נתפסה כפתרון לבעיית היהודים. ואז גם היה יחס מכבד לאו"ם, שלפי החלטתו הוקמה המדינה.
אך כבר מספר שנים מועט אחר-כך, ב-1955, בן גוריון אמר את סיסמתו המפורסמת – או"ם שמום.
מה קרה? מה השתנה? זה עדיין לא כל-כך ברור לי. בכל אופן עד היום ישראל מתנדנדת בין שתי גישות אלה.
וגם היחס לאנטישמיות השתנה, וגם כאן לא ברורה לגמרי הסיבה. אולי בגלל משפט הרופאים בברה"מ שהיה באותו הזמן, או מאורע ריסוס הצלבים בגרמניה (זה דבר פחות ידוע ושמעתי עליו רק אתמול), שקרה זמן מה אחר-כך.
בכל אופן אחר-כך היחס השתנה עוד, ונראה שנקודת מפנה משמעותית היא מלחמת ששת הימים. גם עבודתו של המרצה מקדישה חלק נפרד לפרק זמן זה, אך לא הספקנו להגיע עד שם.
*
לאו צה –
מחשבות לעצמי 