יומן בוקר, 15.5.22
לאחר שיטוט בטוויטר אתמול חשבתי על המשפט הבא –
החיה המסוכנת בטבע – אדם שמבין שהוא טעה, אבל לא מוכן להודות בזה.
*
זיכרונות פייסבוק –
נפלא.
מתוך לחיות כמו פילוסוף (שאני קורא שוב ונהנה יותר מאשר בקריאה הראשונה).
*
וקטע שהיום שוב רלוונטי מאוד, מ-2019 –
בזמן לימודיי בתיכון, בבגרות בהבעה (או אולי זה היה מבחן מתכונת, ואולי שיעור אחר?) נתנו כמה נושאים במבחן שעליהם (על אחד מהם) היה צריך לכתוב חיבור קצר. נושא אחד היה הפלות. שני – המתות חסד. וכן הלאה.
אני בחרתי לכתוב על כל הנושאים האלה ביחד, ואחרי שפירטתי את הצדדים השונים לגבי כל נושא, הטיעון המרכזי שלי היה, שמכיוון שהדבר שנוי במחלוקת ואין תמימות דעים לגביו, ואפילו לא הסכמה של רוב גדול, הרי שבמקרה כזה צריך להשאיר את הבחירה בידי הפרט ואין לכפות עליו התנהגות באופן חיצוני. תפקיד המדינה הוא רק למנוע התנהגויות שליליות, שיש עליהן הסכמה גורפת שהן שליליות ומזיקות.
אני זוכר שקיבלתי ציון גבוה מאוד.
ואיני יודע למה בזמן האחרון אני נזכר מפרקים מימי לימודיי בבית הספר היסודי והתיכון.
בכל אופן, עד היום אני מחזיק פחות או יותר באותה דעה.
ולכן, בין היתר, אני חושב שהחלטת מדינת אלבמה למנוע הפלות כליל – אומללה.
*
רגע של עברית.
ניסן נצר, עברית של שבת.
על שרף-צרב-שרב-צרף (וגם צרב), שכולם מגזרון אחד.
מחשבות לעצמי 